עזרה

הי לרה. זו דוגמא נהדרת להשפעה של הסביבה על ההתנהגות. הסיבה שבגללה הילדה לא הולכת בבית ללא תמיכה- היא כי אתם נותנים לה את התמיכה הזו. נכנסים לעיניין גם אלמנטים התנהגותיים ורגשיים. כלומר- לאור התאור של הגן , את מבינה שהילדה מסוגלת מוטורית, ללכת בכוחות עצמה והסיבה שבגלל היא לא עושה זאת אתכם היא רגשית.
איך לשנות את המצב?
1. אל תוליכו אותה, אלא אם כן אתם בחוץ ואתם רוצים להגן עליה מריצה לכביש או סכנה אחרת.
2. קחו אותה למקומות רחבי ידיים ( למשל הדשא בפארק) שאין בהם חפצים שאפשר להאחז בהם. התרחקו מעט (מטר, שניים) וקראו לה אליכם.
בהצלחה!!

קודם כל תודה על התשובה המהירה...
את בעצם אומרת שאני מלחיצה/מפחידה אותה, או שאני מפנקת אותה יותר מדי, כלומר שהיא יודעת שאני אתן לה יד כל פעם שהיא תרצה...
האם אולי הליכון יכול לעזור? כאילו שהיא תראה שהיא יכולה לנוע בלי העזרה שלי (אבל מצד שני יש את ההליכון...), או הדבר אולי לא טוב ופוגע בהתתפתחות הטבעי?
אני לא יודעת מה יותר טוב... אני רוצה את הכי טוב אבל לפעמים מחוסר ידע זה יכול לגרום לנזק...

הי לרה. לא הייתי משתמשת במילים חריפות כל כך.
אני חושבת שפעמים רבות- אנחנו , ההורים , עושים עבור ילדנו פעולות שהיו מסוגלים לעשות בעצמם.
לפעמים אנחנו חוששים שיהיה להם קשה, לפעמים אנחנו מפחדים שיפגעו.
כולנו נוהגים כך.
ונכון- כאשר את מסייעת לבתך ללכת- קל לה יותר להסתייע בידך . ההליכה היא ארועה משמעותי ומפחיד עבור הילד. היא כרוכה בנפילות רבות ותחושה כללית של חוסר שליטה- בהתחלה. אבל אנחנו כמבוגרים יודעים שהדרך להתגבר על מכשולים- היא לעבור אותם , ולא להמנע מהם.
- ההליכון בעצם מחליף את את הידיים שלכם ולכן לא הייתי ממליצה עליו.
ולסיום- לכל תהליך התפתחות צריך לתת את הזמן שלו. התפתחות אינה מתרחשת ביום, יש בה שלבים ורצף ואין דרך אחרת להתפתח- יש לעבור את הרצף כולו.