התינוקת שלי לא מוכנה להיות לבד בחדר

הי אורית,
קשה לי מרחוק לדעת מה הגורם לבכי. יתכן שהקושי להיות לבד נובע מכך שהיא נמצאת רוב היום על הידיים (לא נתת אינפורמציה לגבי זה). אפשרות אחרת היא שהיא סובלת מחוסר שקט כללי ואולי מבהלה מוגברת ולכן מגיבה כפי שמגיבה. אני לא מאמינה בשיטה של להשאיר לבכות. כמובן שלא צריך על כל פיפס להרים על הידיים אך בודאי שלא לתת לה לבכות בהיסטריה. חשוב למצוא את הגורם לבעיה ולטפל. אם מדובר בתופעה של בהלה ניתן בהחלט ללמדה להיות רגועה ונינוחה יותר ופתוחה יותר לשינויים.

ברכה,
שירי קאשי

שירי שלום,

לא חושבת שהרגלתי אותה לידיים. היא מפסיקה לקטר כאשר היא רואה אותי או מישהו אחר בחדר לידה. נראה שהיא דורשת תשומת לב ומתקשה להישאר לבד עם עצמה. מה ניתן לעשות כדי למנוע את הבהלה שדיברת עליה ולהרגילה להיות לבד ?

הי אורית,
אותה תופעת בהלה שעליה דיברתי היא אופיינית לתינוקות רבים. לרוב ישנו קושי בשינויים, תגובת בכי למצבים שונים, וכשגדלים גם פחד מוגבר מזרים, שינויים בתנוחה, רגישות לרעשים וכו'. התינוק למעשה מרגיש בטוח רק במצבים מסויימים שבו נוח לו והוא אינו פתוח כל כך לשינויים באופן כללי. כמובן שמצב זה דורש אבחון וזה לא בהכרח המצב אצלכם, כמו כן חשוב לדעת כי התופעה באה בדרגות שונות. בכל מקרה אני אמליץ לך על התנהלות שהיא טובה לכלל התינוקות ולא רק למי שיש קושי:
חשוב להרגיל את המערכת העצבית לטווח גדול של גירויים. הכוונה למשל עוצות שונות של תנועה, קול ומגע. לדוגמה לחשוף אותה למגעים שונים של בדים (לשפשף את הגוף בחיתול בד, בבד עבה יותר וכדומה), לעוצות מגע שונות של הידיים (החל מעיסוי עדין וליטוף מרפרף וכלה בעיסוי עמוק יותר כמו מעין מעיכות. לשיר לה גם שירים שקטים ורגועים ואפשר גם לרקוד איתה לצלילי שירים רועשים יותר. הדוגמאות שנתתי הן משתי קצוות הסקלה של עוצמות נמוכות ועוצמות גבוהות. חשוב להתחיל ברגוע ובהדרגה להעלות את העצמה תוך תשומת לב לתגובה שלה. אם יש בהלה מוגברת אז ייתכן ששינוי קל כבר יגרום לבהלה וזו תגובה שאנו לא רוצים להגיע אליה. הכל צריך להיות הדרגתי ובקצב שלה. כמו כן כדאי להרגילה שעוג אנשים מחזיקים ומטפלים בה.
אם התופעה קלה אז ההתקדמות והשינוי יכולים להיות מהירים, לעומת זאת ככל שהתופעה קשה יותר, הרי שיותר קשה להגיע לבד לתוצאות ואז אני ממליצה לעבור את התהליך בליווי של מדריכה על מנת לשים לב לדקויות וכדי לא להגיע למצב בו אנו מעוררים את הבהלה יותר.

בברכה,
שירי קאשי