הים זה יומי השביעי

היום צבעתי על ילדי הגן 14 צמיגים
עמלתי במשך 5 שעות באופן פיזי
נשרפתי בפנים
הגננת חשבה שאני משוגעת, אבל אני אימא כזו, גם בוועד הורים וגם אוהבת ילדים.
אני עוד לא נחתי
ואני קודחת ממטלות ומעשים
מי שיסתכל מהצד שיצעק לי מטורללת אחת
אני שותה מים ומיץ דיאט
והתחיל קצת לכאוב לשניות אחדות
החתכים גם הם קצת מציקים אולי כי אני דורשת מהעור גמישות בלתי סבירה לסיכות :)
אני נאלצת לדחות את הבדיקה השגרתית שבוע לאחר הניתוח. יש לי מבחן ענק שעוד לא התחלתי ללמוד אליו בגלל יחס אמביוולנטי אליו וגם קיפאון מנטאלי מטורף ביחס למטלות שאני לוקחת על עצמי במקום ללמוד - כמה חבל.
בכל מקרה אני מקווה שאני לא עושה טעות בריאותית אך הרופאים אומרים בסדר, שידחו וכך יקרה שאני תקועה עם סיכות עוד שבוע כנראה.

מחר אני אמורה להתחיל בגישוש אחר החלב
מעין נגיעות קלות - חצי גביע יוגורט
אני חוזרת לספסל הלימודים מחר כך שאת הניסיון הראשון אעשה מחר בלילה
עדיף שכך ולא בין כותלי האוניברסיטה ( בכל זאת לא יהיה נעים אם אקיא על אחד המרצים..)

כיף לי לשתף, אני יכולה לקרוא אודותיי ולדעת היכן אני
אז הנה אני ושלום לי
אני בסדר גמור , רק תגידו מתישהו אני אתענג על הניתוח ???

אה ועוד דבר אני הייתי מטורפת כמובן גם לפני
לדוגמה רצתי את התבור 5.5 ק"מ אומנם לקח לי הרבה זמן אך עשיתי זאת ( קיבלתי חולצה למי שזקוק להוכחה )
אני לא נראית מפלצת למרות המשקל המטורף העודף ( זוכרים - 80 )

הדבר הכי מרגש שחוויתי בכל התהליך הזה עד כה
היה שהדיאטנית בשיחה המקדימה אמרה לי
עוברים מולי לא מעט שמנים אך את לא גורמת לי להרגיש שאת כזו
זה זכור לי
ואגב מפה בדיוק מהנקודה הזו הפחד שלי
אולי אהפוך למפלצת ?
אולי אצלי הכול יקרה הפוך????
תבינו בחיים לא הייתי רזה
אין לי מושג מי אני שם בפנים
לא יודעת
אני פשוט לא יכולה לדמיין כלום
פשוט כלום
בשום הקשר
בשום תוכן
ככה בלנקו
הולכת לפגישה עיוורת עם עצמי כנראה כל שבוע
די מדאיג שאני מיד נכנסת עם עצמי למיטה :)

טוב לילה טוב
תרשו לי להמשיך לכתוב