ימים מוזרים....

אכן את צודקת הוא באמת חוזר, ואני מדברת מניסיון של חצי שנה.
אל תיבהלי, זה קורה לרובנו אם לא לכולנו. כל עוד את מקפידה לאכול כל 3 שעות, ולא מנשנשת בין לבין- את תרדי.
כשאני מרגישה קצת רעב אחרי שעתיים, אני קודם שותה כוס מים ואז עובר עוד קצת זמן, ורק אח"כ אני אוכלת.
אל תדאגי הכמויות לא דומות למה שהיה פעם. אבל להקפיד בנושא הנישנושים. זה הדבר המסוכן..

הנישנושים האלו- זה מסוכן! ולפעמים אך מכניע אותי....
הבעיה היא שזה נכנס בקלות....
אני פשוט אנסה לעבוד על עצמי- אין דרך אחרת
:)

הזו והדיאטנית של ביה"ח שבו נותחתי אמרה לי לחתוך ירקות ושהירקות יהיו זמינים במקרר וכשבא לי לזלול אז לזלול אותם...... הרבה פחות קלוריות ליום בדוק .... המשכתי בירידה!!!!!!!

עוד דבר זה לא להניח ל"יד המקרה" את הארוחות כלומר לתכנן אותם אפילו לילה מראש כך שכל לילה הולכים לישון בידיעה מדויקת של מה אוכלים מחר ולא מה שיש כשרעבים.

מקווה שעזרתי.

של הירקות החתוכים במקרר.... נראה לי שזה רעיון מצויין גם לילדים שעכשיו כל הזמן מחפשים במקרר מה חדש מתוך שיעמום.............
אז לקחתי,
תודה
:)

יושי שלום,
אף אחד לא "הוציא לך את הורמון הרעב". חלק הקיבה שהורחק בשרוול מכיל ריכוז גבוה של תאים המפרישים את אחד מההורמונים (מיני רבים) המשתתפים בשליטה בתיאבון. לא כל המנותחים מפסיקים להיות רעבים, ובטח שתחושה זו לא נשארת לתמיד. הגוף עושה פיצוי, בחלק מהמנותחים מהר, ובחלק לאט.
כפי שבטח הוסבר לך לפני הניתוח, הוא כלי בלבד לשנות הרגלים בתקופת "ירח הדבש" בו אינך רעבה ואינך מסוגלת לאכול הרבה. כשהגבלות אלה פוחתות, את אמורה להיות ב"מקום אחר" מבחינת הרגלי חיים שסיגלת בעזרת הניתוח.

ולגבי ההמלצות לאגור ירקות חתוכים במקרר לעת מצוקה - יש לזכור שירקות מכילים מעט קלוריות על הרבה נפח, ונסיון "לסתום" תיאבון עם הרבה סלט "עוזר" מאוד לנפח ולהרחיב שרוולים...
פחמימות מורכבות, חלבונים וכו' שמשחררים אנרגיה לאט מומלצים יותר.
בהצלחה.

ובצורה נעימה כל כך...
עזרת לי מאוד,
איה