רוצה לשמוע מותיקים-שהרבה יענו בבקשה

שלום לך, אכלנית. אני די חדשה בעיניין, ורק אמורה לעבור את הניתוח, אבל אני אשתף אותך בעובדות שעזרו לי לשכנע את עצמי :
1. עם מדובר בשרוול קיבה, אז מורידים עד 80% מהקיבה. ברור שיש מצב להתרחבות, אבל לא עד הגודל "המקורי".
2. בניתוח שרוול מורידים את החלק שמפריש הורמון "רעב", אז מוח כבר לא יקבל פקודה "רוצי למקרר לבדוק מה חדש".
3. הרגלי אכילה אמורים להשתנות - כמויות הרבה קטנות מספקים מעל ומעבר.
4. תגלי את המרא החדש בבגדים חדשים שלא יכולת ללבוש לפני - ושום כוח לא יחזיר אותך לחולצה של מצנח.
5. תוכלי להנות מפעילות ספורטיבית כמו שאף פעם בחיים, הגוף שלך יהיה כמעט כמו של אותה דוגמנית בפוסטר, עם מבט מאושר יותר כי את לא רעבה (והיא - כן).
הסוד של הצלחה - לא להמשיך לבלות על הספה מול מסך עם איזה סרט, אלה להתחיל ולהשקיע מאמץ, ניתוח - רק כלי עזר ולא פיטרון קסמי. בהצלחה.

צחקתי על ההערה על הדוגמנית :-)

אכלנית נכבדת!
מה שאת רוצה לשמוע - הכל כתוב במאות דפי הפורום....תתחילי מהתחלה , מהעמוד הראשון. מבטיחה לך שלא תשאר פינה ללא מענה.
קראי שאלות הנפוצות.
חוץ מזה - בואי למפגש ב 8.9 . יהיו ותיקים, חדשים וטרום.
אני 10 שנים אחרי ניתוח (ותיקה לכל הדעות) 70 קילו פחות. גוף מעוצב. מרגישה מעולה.תמונות תוכלי לראות בפייסבוק של עמותת משקל בריא.
מוזמנת להיות איתי בקשר טלפוני או במייל העמותה.
אשמח לעזור בכל דרך.
שבוע טוב

שמי רוזי זבטאני מחולון נותחתי לפני שנה וחצי קראי כתבה בגוגל רוזי זבטאני והסכרת בפייס גם מאושרת עד הגג הסכרת נעלמה לי שאראול הוא הפיתרון שלנו שיהיה בהצלחה יקרתי צעד נבון

האם הניתוח מונע עליה במשקל? - לא.
האם הוא שיטת טיפול מוצלחת בהשמנה? - הכי טובה שיש כיום.

ותרשי לי להסביר:
כל דבר צריך להבחן בהשוואה לחלופות אפשריות.
אחוזי ההצלחה בשמירה על משקל תקין בדיאטות רגילות - ספורים. המחקרים מצביעים על בין 1%-3% של הצלחה בשמירה על משקל תקין לאחר שנה. את מתארת לעצמך שלאחר 5 שנים המספרים אפילו נמוכים יותר.

בהשוואה לזה, אחוזי ההצלחה בשמירה על משקל בניתוח גדולים פי 10! - אנחנו מדברים על תחזית פסימית של 25% הצלחה בשמירה, והמספרים עולים אם מוציאים את הטבעת מהחישוב ומתייחסים לשרוול ולמעקף.

והם עולים אפילו יותר אם הניתוח מתאים לאופן האכילה של המנותח ואם המנותח מפנים שהניתוח משמש כ"גלגלי עזר" בשביל ללמוד הרגלים נכונים וכמו כשלומדים לרכוב על אופניים - בסוף צריך לדעת להסתדר גם כשהניתוח פחות מגביל.

ולגבי העניין הפסיכולוגי (ואת זה אני כותבת כפסיכולוגית) - במשך השנים נהוג היה לחשוב שאנשים הסובלים מבעיות שונות סובלים בעיקר כי "זה בראש". לדוגמא- על היפראקטיביים ולקויי למידה אמרו שהם "לא רוצים" או "עצלנים". על כושים (וסליחה שאני לא פוליטיקלי-קורקט) אמרו שהם "ילדותיים" ועל נשים אמרו שהן "חלשות" ושלא צריך להטריד אותן עם עניינים מסובכים כמו זכות הצבעה וכדומה.

במשך השנים לשמחתנו החברה הפכה קצת יותר נאורה וסובלנית א ב ל אחת הקבוצות המרכזיות שעדיין סובלת מסטיגמות ושעדיין לגיטימי ליחס לה תכונות שליליות (ממצאי מחקר) הם בעלי המשקל העודף.

וזו הקדמה ארוכה בשביל לומר - זה ממש לא בעיקר בראש!
להערכתי, לפחות 50% מההשמנה היא פיזיולוגית וברגע שמוציאים את הגורם הפיזיולוגי מהמשחק ומנטרלים את הקיבה הגדולה שגורמת לתחושת רעב מוגברת והופכים אותה לקיבה של ילד קטן - גם הפיזיולוגי לאכול יורד באופן משמעותי - ואיתו המשקל.

לסיכום, לא הכל בראש, חלק גדול גם בגוף ואת זה הניתוח משנה משמעותית.
ואני מסכימה עם כל הסיבות הנוספות שכתבו כאן ידידיי.

בסופו של דבר את צריכה לשקול סיכון מול סיכוי ולראות מהי הבחירה הטובה עבורך.

בהצלחה בכל מה שתבחרי

תודה אפרת על המידע .
מצפה להכירך ביום חמישי

תיקון קטן - לאחר ניתוחים בריאטרים כגון שרוול ומעקף אחוז הירידה והשמירה על משקל בריא לטווח ארוך הינו בסביבות 80% ןלא 25% כפי שנאמר חשוב מאוד לבחור את הניתוח המתאים לפציינט המתאים ויותר חשוב מהכול מעקב של המרכז הבריאטרי כולל מנתח, דיאטאנית ועוד

אני מקבלת בצניעות את הערתך.
המספרים שקראתי והצגתי הם מההערכות הפסימיות ולוקחים בחשבון גם טבעת, כולל כאלו שנעשו מזמן.

נתראה בקרוב (חודש הבא אצלך בביקורת).

הי אפרת,
ממש נהניתי לקרוא את מה שכתבת. אני מסכימה עם רוב הדברים ועשה לי ממש טוב לקרוא אותם.
אבל שאלה: מה בכל זאת עושים עם הצד הפסיכולוגי של העיניין? הרי ידוע שהוא קיים ואי אפשר להתעלם ממנו. אני אישית מרגישה אותו מאוד חזק, וכאדם די מודע לעצמו אני מכירה בדיוק את הסיבות שבגללן הגעתי למשקל של 130 ק"ג. הדפוסים הרגשיים לא נעלמים אחרי הניתוח. מה עושים איתם???

ימים עמוסים, וכמעט לא מגיעה למחשב (שולה - עדיין לא ניתן להעלות פוסטים מהאייפון. האם החזירו לך תשובה בנידון?).
ולשאלתך - הפן הרגשי של האכילה לא נעלם. פשוט הרבה יותר קל להתמודד עם שינוי ההתנהגות (ולא משנה אם מניעיה הם הרגל, רעב, או רגשות שליליים) כאשר הגוף מכריח אותך לנהוג אחרת.

בכל מקרה, מומלץ ללוות את השינוי ההתנהגותי (והרגשי) בהתייעצות עם אנשי מקצוע. יש כמה דיאטניות בריאטריות שמציעות ליווי אישי וקבוצתי ומאד מומלץ להעזר בהן.

ובמצבים יותר מורכבים רצוי ומומלץ לפנות לפסיכולוג המומחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

מקווה שהמידע מסייע בתהליך קבלת ההחלטות.

קראתי את מה שכתבת...... זה רק חיזק לי את הרצון לעשות את הניתוח. זה שרשמת שזה פיזיולוגי ולא רק בראש משמח אותי כי אני יודעת שלאחר הניתוח הקיבה תתקטן ואכניס בו רק כמויות קטנות וכך ארזה הרבה (בע"ה) כי עד היום לא שלטתי באכילה ואני אכן באמת חשבתי שזה הכל בראש!! איזה יופי שיש את הפורום הזה שגורם לי עוד יותר לרצות לעשות את הניתוח ורק מחזק לי את הדעה שאני עושה את הדבר הנכון!

שלום לכולם,

לא יצא לי להתחבר כמה ימים אבל תודה רבה על התשובות

זה מסייע בהחלט, על אף שכמו שמישהי כתבה - גם אני מאוד מודעת לעצמי

ועל אף שבאמת יש לי גם נטייה פיזיולוגית, האכילה שלי היא 95% רגשית לגמרי

ואני חוששת שאחרי אין ספור (לפחות 8 פעמים בעשור האחרון) שבהן עליתי וירדתי
30 ק"ג וכאוכלוסיה בפורום כזה אתם יודעים שמה שאני אומרת הוא לא הגזמה ובתור מישהי שהולכת לטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים,

אני רוצה ומתכוונת לעשות את הניתוח אך עדיין חוששת שגם הניתוח לא יצליח לשנות את
באמת ולהמשך החיים את ה"מחלה" שלי.

ובאמת חבל לי שלא יצא לי להגיע למפגש אמש, אני גרה במרכז וללא רכב.

אבל שוב תודה

אם תקפידי על מעקב של דיאטנית לאחר הניתוח ותרשמי לקבוצת תמיכה, אני משוכנעת שתתמודדי עם הניתוח ותגיעי להישגים יפים.
בהצלחה

אחרי 4 שנים אני יכולה להגיד לך בצורה הנחושה ביותר שניתוח בריאטרי הוא כלי. אמנם כלי רב עוצמה אך הוא רק כלי כל השאר תלוי במה שאת תבחרי - לאכול ולדחוס למרות אי היכולת (אפשר למשל לאכול כל היום קלוריות ריקות ומשמינות בכמויות קטנות שנצברות למשקל עודף) או להמשיך בדיאטה ובאורח החיים החדש שמקנה לך הניתוח.
אני יכולה להגיד לך שירדתי לאחר הניתוח כ-40 ק"ג ורק סוף השנה השלישית ובשנה הרביעית עליתי כ-7 ק"ג אך מהר מאוד חזרתי לעצמי (אני לא מוכנה בשום ואופן לחזור למשקל המקורי שלי) וכבר השלתי אותם ואני ממשיכה להוריד.
המראה שלי לאחר הדיאטה הוא מראה שאני לעולם לא אוותר עליו וזה מדרבן אותי לעמוד על המשמר לגבי המשקל שלי.
לכן, הניתוח הוא כלי שגורם לך אם תרצי או לא תרצי לשנות גם חלק ממהותך לכן אני בהחלט ממליצה מאוד על הכלי הזה (הוא משנה חיים) אבל גם צריך לדעת לשמור עליו מכל משמר.
ב ה צ ל ח ה.
נ.ב.: לא ציינתי גם את התפנית הבריאותית לטובה - לפני כ-4 שנים הזרקתי אינסולין פעמיים ביום וגם צרפתי לזה 3 גלולות של גלוקומין מידי היום ולתדהמתי מיד אחרי הניתוח ערכי הסוכר הגבוהים פשוט ירדו ואני היום לא נוטלת שום טיפול בסכרת מאחר ואני מאוזנת מאוד, שלא לדבר על כך שבגלל הסכרת נאלצתי גם ליטול כדורי כולסטרול (למרות שאני צמחונית) והיום אני לא נוטלת שום כדור ועוד דבר קטן, עד היום אני לא מאמינה איך אני עולה בריצה 4 קומות לביתי שבקומה הרביעית ואני מזמן מזמן כבר לא בת 20, אפילו כבר לא בת 45:)))
ועכשיו, באמת בהצלחה.