אפסיק לשתף

בחיים לא הכל ורוד והפורום הוא חלק מהחיים וגם כאן לא תמיד הכל ורוד. לא שומעים מה שרוצים לשמוע ולעיתים קרובות אף ננזפים וקבלים "על הראש", קצת תוכחה וקצת כעסים.
טבעי - וטוב שכך קורה. רק מחזק את הרגשתי שאנחנו משפחה אחת גדולה שאיכפת אחד מהשני. משפחה שקוראת כל מילה של הזולת, מפנימה ומגיבה.
אפרת הביעה את דעתה המקצועית. בנבכי ליבך, את יודעת שכל מה שכתבה חצוב בסלע .
אני חוזרת ואומרת לך - את חלק מאיתנו - את בליבי ולי אישית יש ערוצי קשר אחרים לשמור על קשר איתך.
למרות הנאמר והנכתב - עשי איך שאת מרגישה - אם זו הדרך להקל על עצמך ו"לפרוק" לכתוב ולשתף" - המשיכי כך. קבלי את התגובות ותייקי אותן באופן שאת חושבת לנכון.
אל תעלמי לנו. זו בקשתי
שבת שלום
שולה

לא אני כותבת פעם אחרונה כי אני מכבדת אותך
אבל לומר שמקווים שאני דמיונית זה להכאיב נורא. גם אני הייתי רוצה להיות דמיונית.
לומר לי שאני מבקשת צומי זה להנמיך מאוד להנמיך את מצבי ולא אין כאן חציבה בסלע
אני מעריכה את המקצוע של אפרת אך היא רחוקה מלהיות צודקת
אין אדם שאינו מבקש תשומת לב אבל אנא לציין כי תגובות בפורום לדבריי הן המחזקות את ההתנהגויות השליליות שלי זה להעצים את כוחו של הפורום ואני לא מזלזלת בו אני חושבת שיש בו כוח
אך אין בו כוח להפסיק ואין בו כוח ליצור מהטעם שהוא לא מקיים תהליך והוא אינו תחליף של טיפול הוא לא כזה
אני פרקתי מחשבות מטרידות פרקתי אמת ולא דמיון אל קבוצה שהגוף
הגוף הוא הליבה שלה
הגוף הוא המאחד את כולם בו
ואני
אני ביקשתי להציג תמונה שלי פרטית שלי לכאב אל מול הגוף
לא משקרת ולא ממציאה
זו אמת
ולי לי עצמי קשה להכיל אותה
ולא משנה מה הסיבה
הכוח של הפורום הוא בכך שהוא וירטואלי
לא בזכות היותו חשוף
אבל
אבל מהטעם שניכר שדבריי מקוממים
מעצבנים
וכנראה מטרידים אנשים
אין סיבה שאמשיך

אני מודה לך באופן אישי על מה שתרמת לי עד כה
היית חשובה לי בתהליך הראשוני
ובזכותך פעלתי
כמו בחיים שלא הכול ורוד
אז לא נהגתי בהמלצתך באופן שיטתי וסדור
ואני העדתי על כך
הצגתי תמונת אמת
היה אסור לי
כנראה שזו הייתה טעות להציג אותה בפורום
אבקש להיעלם כי זה רצוני
ידוע לי שיש לך עוד ערוצים
אך אני מבקשת להיעלם עד הסוף
ופה על גבי הפורום אני רוצה לומר לך שאת אישה מיוחדת במינה
והמון המון המון תודה על מה שהיית למעני

אני רוצה להבהיר:
תגובתי הקודמת מבוססת על חשד, תחושה, ולא על אבחון מיקצועי.
מעולם לא התיימרתי לאבחן על בסיס פוסטים בפורום. זה אינו מיקצועי.

עוברית, עצם התגובה שלך מעידה על מצוקתך,

יש כאן פורום, כן , פורום של אנשים שקוראים את המצוקות שלך, מתעמקים בהם ומנסים להבין אותך, ולתרום לך מנסיונם.

את מתעלמת באופן שיטתי מכל העיצות שאת מקבלת, אין לך טיפה של פרגון לאנשים שקוראים את הודעותייך הלא קצרות והמאוד מורכבות בגלל המורכבות של הבעיות הנפשיות מהן את סובלת.

את מתייחסת רק לשולה, ופונה ישירות רק אליה בגוף ראשון.
לשולה יש מייל, תתכתבי איתה.

אנחנו כאן כדי לסייע ולייעץ, אבל גם לנו יש נפש, ואת בוחרת להתעלם מחוכמתם של המשיבים לך.

לפחות התגובות שלי אלייך היו מנסיון,
אין לך מונופול על זוג שעשה את הניתוח, והגבר יורד במשקל יותר מהר, גם אצלנו זה ככה.

אין לך מונופול על התנהות כפייתית וחרדתית, יש לי בן שסובל מזה כבר 15 שנה.

אז תחליטי, את בפורום או לא, אם כן, תתייחסי לכל הכותבים לך בפרגון, כי העצות שאת מקבלת באות מתוך הלב, אם רצון עצום לסייע לך,

אם את מתעלמת, אז תיעלבי ותעלמי, הרי אין בנו תועלת בין כך ובין כך.
לכתוב את המצוקות שלך באריכות , ניתן לעשות זאת בבלוג או בכל פורום אחר.

חג שמח לך ולבני משפחתך,

דניאל

אני חושבת שכל מילה שלך נכונה ומדוייקת.
כואב לי על עוברית מאוד אבל אם היא לא תעזור לעצמה אף אחד לא יוכל לעזור לה.
היא צריכה לגשת לטיפול .
אתה ואישתך זוג מקסים כל פעם מחדש אני נהנת לפגוש אותכם.
שתהייה לכם שנה טובה ומתוקה
שנת שלום ואחווה
שנת בריאות ושלווה
והמון המון הצלחה.
אפרת עוזיאל

והיה ואקבל את הצעתך ואלך לטיפול
והיה ואני בכלל בטיפול
האם מותר לי לכתוב את הדברים כלשונם בפורום מבלי להידרש שוב ושוב ללכת לטיפול?
מה גבול התגובה האפשרי בפורום לסיפור שלי
רק ללכת לטיפול?
אז בסדר הנה אני בטיפול
אז לא לדבר בפורום?
אם אני בטיפול אז הכול בסדר ואין קושי?
ואולי אם אני בטיפול אז יש תוכן לדבר עליו כי הדברים במודעות רבה יותר?
אולי להיות בטיפול זה לא דבר קל
מה זה בכלל טיפול בתוך חיים שלמים? עדות להצלחה? עדות לכך שהסביבה פתורה ?
ממה היא פתורה? מדוע טיפול עושה כל כך הרבה שקט?
ואם טיפול הוא דווקא רעש?
האם לאורך הטיפול אסור לשתף?
מה קרה?
כי אני לא מגיבה?
מה מציק לכם? לא מבינה?

אני לא כועסת עלייך
אם היית לצידי היית שומעת לחש בשאלותיי
שכותבים לוקחים סיכון שהקוראים מנגנים את המילים
במנגינה פרטית משלהם, שהיא לא תמיד המנגינה המקורית.
אז מבטיחה לך אני ממש לא כועסת
אני מכבדת את האדם שאת
ומבקשת את כבודי בחזרה

ראשית אסכים בפשטות, דבריי אינם הולמים לפורום הזה
ולכן אתה פשוט צודק.נקודה. מי שרוצה שיעצור כאן, כל ההמשך הוא סתם הסבר למה הצדק עמכם.
לא ברור לי החד משמעיות לגבי חוסר הפרגון שלי וההתעלמות
אני קראתי כל דבר שכותבו לי
רק דניאל, שכחת דבר אחד
כל מה שכותבים לי זה שעליי ללכת לטיפול ועל כך שאני במצוקה.
אז נכון אני במצוקה , הסתרתי?
אני קוראת את תמונת המראה שאתם מציבים בפניי שוב ושוב
אך האם עליי להעיד בפורום, כחלק מפרגון, מה אני עושה עם תמונה שכזו? חובה עליי רק כדי ליצור בפניכם רושם שבתגובתכם אתם המצילים והמושיעים שלי?
דניאל, הפורום לא חייב לסייע ולייעץ, מדוע לקחת עליך משימה כל כך טוטלית שכזו?
דניאל, הוא לא יכול להיות רק כזה המקשיב ומכיל?
לתומי כך חשבתי ופה הטעות שלי.
אני מוצאת את התגובות שלכם ממקום של דאגה. על כך אין עוררין.
אך הן חודרות יתר על המידה אל מקום שהדרך שלי לפרגן להן במידה מסוימת מרחיקה
ואף משתיקה.
לא לקחתי מונופול על דבר, איך הגעת אל המקום הזה לומר לי דבר שכזה? תוכחה כזו כאילו אני מספרת דבר ייחודי רק לי? למה עלייך לנקוט בעמדה כזו שיפוטית ומזלזלת?
אלוהים שיעזור, מה בסך הכול עשיתי? שיתפתי בסיפור שלי... לא ממקום שאין עוד מספרים שכמותי, ומה זה משנה בכלל בעוצמה, במשמעות, במהות????
לרגע אחד לא לקחתי מקום של אף אחד
מן הרגע הראשון אני רק נשפטת כיצור דמיוני
חרדתי, כפייתי, מסוכן לעצמו שיש מיד לעצור אותו
אני לא פסלתי דבר מהתגובות. לא צעקתי לכם תרגעו או שתניחו לי
הקשבתי.
ואז פתאום מצאתי עצמי מול תגובה קשה הקובעת שהתגובות שלכם הן הממשיכות את הסיפור להתרחש
ואם רק תפסיקו מלהגיב הכול יבוא למקומו והשקט יסרור בפורום.
אז בסדר, תגידו כי מדובר בחשד, אבל התגובה הציעה, ממקום מאוד פטרוני, להפסיק להגיב לי.
והמדהים הוא שאני לא הגבתי לתגובות, דווקא מהמקום הזה ששומר עליי
לא להיסחף, בדיוק מהמקום ההפוך !
ולכן הגבתי רק לשולה, כי כאן במקום הזה בקשר הזה יש גבול מאוד ברור
שמאפשר לי להגיב מבלי להסתחרר אחרי תשומת הלב המפתה הזו
אם היה זה נכון הייתי ממשיכה עם כל המגיבים בשיח המעורר עוד ועוד מהדאגה שלכם
ולא
אינני מבקשת דואגים, בקשתי מקום לפרוק כאב הקשור להתמודדות עם הגוף.
כתבתי על התמודדות
זהו
זה כל מה שעשיתי
לא בקשתי דבר מאף אחד למעט לשתף
ומהטעם שלדעתכם שיתוף מהסוג הזה אין לו מקום בפורום
אלא למשל בבלוג
יש שיחדדו בחדר המטפל
אזי לא נותר לי אלא שלא לשתף
אסיים ואומר שכנראה חטאתי שלא הגבתי לכל המגיבים
ושהסתתרתי מאחורי כינוי מקומם
וזה פשוט הכעיס
אז די
ומסתבר כי גם לומר די ולקבל את הכעס שלכם זו עדות למצוקה
לאן שלא אלך
מה שלא אומר
באיזה סגנון שלא אכתוב
תשפטו את הדברים שלי
כי הם אמת
נכון
אמת כואבת הקשורה לסיפור חיים שלא ישתנה אם אכתוב או לא אכתוב בפורום
אז די
וסליחה ( גם על זה שזה ארוך)

אחרי כל הדברים שנכתבו ונאמרו בפתיחות ומכל הלב ביממה האחרונה כאן , אני מקווה שנמשיך לשמוע ולהשמיע בסבלנות ובסובלנות.

עוברית, נכון נאמרו כאן לא אחת מילים לא קלות, אבל אני מרגישה חובה נעימה לציין, שמי שכתב - כתב מתוך נפשו !! מתוך דאגה אמיתית לך ורצון לעזור וזאת אני אומרת מתוך הכרות אישית את הכותבים, שמחבקים ועוזרים בכל נפשם .

רק לקרוא ולא להתייחס למה שכותבים, זו התעלמות ופגיעה . נכון - לא תמיד אנחנו מקבלים תגובות שהיינו רוצים לשמוע, אך זו דרך החיים וגם דרך של התמודדות.

כמי שהיתה לפני 10 שנים "בודדה, ערירית, גלמודה" אחרי ניתוח - לא היה עם מי לדבר, ממי לקבל עצות - יכולה להעיד שאין דבר טוב יותר מהיכולת להביא את "נפשך" בפני קבוצה ייחודית זו (מנותחי קיבה) שיכולה לעזור, להבין, להקשיב ולא תמיד לעזור. עצם היכולת להביע עצמך ולדעת שיש מי שמקשיב ומבין - כבר חצי דרך להכרה שאורח החיים החדש אליו יש להסתגל.

משפחתי המורחבת, בנימה אופטימית זו - המשך שבת נעימה וגשומה חחחחח בנצרת עילית ירד גשם כמעט כל הלילה) וכמובן שנה טובה
אוהבת
שולה

לפי דעתי כולם אומרים מה שהם אומרים מתוך דאגה , נטו דאגה למצבך....
אם הייתי מכירה אותך קרוב יותר אישית אני חושבת שהייתי לוקחת אותך יד ביד ודואגת שתצאי מכל המצב גם אים זה כרוך בעבודה קשה!!!

אז ממני אליך תדאגי לעצמך אני לא ממש מכירה אותך אבל את נשמעת כאישה מאוד מעניינת!!

שתהיה לך שנה טובה ואני גם חושבת שאת לא צריכה להפסיק לכתוב לנו כי זו הדרך שלך לשמור על "שפיות" .

ממני ליאת

באמת

עוברית,
הבהרת את עצמך היטב, ואני מכבד כל מילה שכתבת.

הפורום הזה נועד לתת מענה לשאלות בתחום פעילותו, (קיצורי קיבה) ואנו עושים את מלאכתנו בעניין, גם אם שואלים אותנו את אותה השאלה אין ספור פעמים, וגם אם התשובות נמצאות ב-"שאלות נפוצות", זאת כי אכפת לנו, ואכפת לנו גם ממך.

אין פסול באלמוניות - זהו, לא נזכיר לך את זה יותר.
כן, את כותבת על עצמך בגוף שלישי - גם זה בסדר, אין צורך לפתוח את זה לדיון.
את אמיתית - על זה כבר יש קונצנזוס.

את מסכימה שאת במצוקה, ואת מטפלת בעצמך, זהו, זה נאמר - לא יזכירו את זה יותר.
את אפילו מסכימה שאת "טועה" בפורום אליו את מכוונת.
אני מצטער, אבל אנחנו לא פורום של "מכילים",אם למישהו יש שאלות, אנחנו מספקים תשובות, אם למישהו יש בעיה , אנחנו שם בשביל לעזור - לא בשביל "להכיל".

לא ביקשנו כדברייך "פרגון" ,גם לא תגובות ארוכות ומנוסחות בחן (אין ספק ביכולת הביטוי שלך), תגובה קצרה כמו "קראתי, הפנמתי , תודה" , היתה עושה את שלה ומונעת את החזרה של מספר מגיבים על הצורך שלך ללכת לטיפול.

ומכאן בנימה אישית:
ההתבטאויות שלי כלפייך : "חרדתית, כפייתית" הינן התבטאויות רפואיות ובשום פנים ואופן לא כינויי גנאי. בתיאורייך תיארת מציאות שדומה מאוד למציאות שמוכרת לי מהבית, והכינוי הרפואי לתופעה הינו: OCD - OBSESIVE COMPULSIVE DISSORDER
תתרגמי את המילים ותביני את כוונתי.

אני לא כתבתי שום דבר לגבי מסוכנות לעצמך, אלא הבעתי את דאגתי לך ולבני משפחתך, אני יודע מה זה להתמודד עם בן משפחה קרוב שנתון במצבך, קל וחומר, אני מבין מה עובר המתמודד עצמו, במקרה הפרטי שלי - גם ניסיון אובדני.

אבל את שרויה באלמוניותך, אם הייתי יודע טיפה יותר עלייך, הייתי מניע את הרכב ובא לשתות איתך קפה, כן, גם כדי להרגיע את מצפוני.

עכשיו, אני וחברי לפורום - באמת נפסיק לעסוק בנושא ונפתח דף חדש.
אף אחד פה לא שופט אותך, את רצויה פה.
תמשיכי לעדכן בכל הקשור לנושא הפורום: קצב ירידה, נושאי תזונה וויטמינים, התמודדות עם החברה בנושא וכו' - נשמח לשמוע וגם להשמיע, לפרגן ומידי פעם נשמח אם תפרגני גם לאחרים.

בנושאים שלא קשורים לפורום, אנא השתמשי במדיה אחרת,
אני אישית אשמח לקבל אותך כמו שאת ולהכיל, יש לי מייל: [email protected]
אני בטוח שגם שולה מוכנה להיות שם בשבילך.

הכל מדאגה ואכפתיות, ואני בטוח שאני מדבר בשם החברים בפורום שאני מכיר אישית.

חג שמח לך ולבני משפחתך

דניאל

שתהיה לך שנה טובה , עם הגשמה עצמית , שיתגשמו משאלותייך. תקשיבי לרחשי ליבך, הסתכלי סביבך , תראי את מישפחתך חברייך , כולם דואגים לך , אני חושבת שאת יכולה לעשות לעצמך רק טוב, זה עניין של החלטה בחיים, לדעתי כול דבר בחיים זה בחירה, להיות למעלה זה בחירה להיות בתחתית זה בחירה , להיות "קורבן" זה גם בחירה. את יכולה לבחור אחרת הכול בידיים שלך. אני רגע לפניי ניתוח , מצבי הבריאותי לא משהו , אני מחכה לרגע לראות את עצמי בריאה יותר , רזה יותר.כשאתה שמן אתה לא חי , ומזל שהמציאו את הפתרון הזה, אני בחרתי בחיים ולכן אני עושה את הניתוח. אני מציעה לך , רק מציעה, שאחרי החג תכנסי לאחד החנויות בגדים בסביבתך , תקני לעצמך בגד במידותייך החדשות, תסתכלי במראה ותהני , אני מחכה כבר לרגע הזה. תזרמי עם החיים החדשים שלך. אנחנו כאן יכולים רק להציע לך פתרונות לתת טיפים , את יכולה לבחור אם לקבל או לא. תהני מכול רגע, תאכלי , תבלי , תצאי החוצה לעולם חדש , ותגלי כמה הפתעות מחכות לך כול יום .

שיהיה לך חג שמח

תמר 0522934591 :)

אני רואה אותך דרך המילים
מכבדת את תחושתך
מצרה על הקושי שאת חווה - מזה שנים
שולחת לך חיבוק גדול של השתתפות

אם הייתי יכולה הייתי שותקת
נותנת לשתיקה מקום
אבל הפחד לא להגיב גדול יותר פתאום
ואינני רוצה לפגוע
הדברים שלך אליי
בפשטותם הם הרבה למעני
ולכן תודה
אני מודה שאם רק היה לי את האומץ
הייתי שותקת למולך
ובשתיקתי אומרת לך יותר