שלום לכל החברים - יומן מסע

למי שמכיר או לא מכיר שמי עופר, בן 28 מאזור ירושלים.
לפני שנה וחצי עברתי ניתוח מעקף קיבה בבית החולים הדסה.
אני רוצה ביומן הזה קצת לשתף אתכם במחשבות שהיו לי לפני הניתוח כי אני יודע שרובכם (החברים שלפני) עם אותם החששות.
לפני ניתוח כמו בכל דבר לא ברור בחיים ישנם חששות - עיקר החששות שלי נבעו מחוסר ידע - לא ידעתי מה מצפה לי, לאן אלך, עד כמה מסוכן הניתוח, איך ארגיש לאחר מכן, מתי אחזור לעבודה , מי יטפל בי, מה יקרה אם הניתוח יסתבך? האם זה יכאב?
כל השאלות האלו הן ליגטימיות ויותר מזה, מי שלא שואל אותם צריך לחשוב פעמיים אם הוא מוכן לתהליך אותו הוא הולך לעבור. ניתוח זה סוג של טראומה לגוף, מהפך שלם בתוך הבטן שלנו.
אספר קצת מהזוית שלי - יומיים לפני הניתוח החלטתי לבטל הכל - כל כך פחדתי עד שאמרתי לאשתי שזה לא שווה את זה ועדיף להיות שמן חי מאשר רזה מת. אשתי הפנתה אותי מהר חזרה למקור ההשראה שלי הלא הוא הפורום הזה והגברת שולה זק. קראתי קצת והתקשרתי לשולה וגם לליאור על מנת לשתף אותם במחשבות. שולה אמרה את המשפט שאני תמיד אזכור - " שמן חי? - אין דבר כזה לאורך זמן". חברים יקרים - זה פשוט נכון, אם לא הייתי עושה את הניתוח הזה אולי הייתי חי עוד 10-15 שנה בצורה סבירה מינוס ולאחר מכן הייתי מגיע לסוף. כבר בגיל 26 הייתי במצב לא טוב בריאותית ולכן ההחלטה לעשות את הניתוח שינתה את חיי.
היום , שנה וחצי אחרי , אני 70 קילו פחות, מרגיש טוב, שוחה להנאתי , רץ , חי , נושם. בקציור - החלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים וזאת למרות כל החששות. חברים חששות תמיד יהיו - צריך לזכור וכמו שאני אמרתי פה בעבר - שימו על המאזניים - הסיכון למות מתחת לגיל 50 למי שבמשקל חולני הוא 50%. הסיכוי לסיבוך בניתוח הוא 1-2% כאשר הסיכוי למוות בניתוח הוא 0.6%.
הרבה מנותחים מתעסקים בסטטיסטיקה - אין צורך חברים - תעשו מה שנכון לכם - מה שמרגיש לכם שלם. תצילו את עצמכם ותתחילו לחיות כמו שאני עשיתי.
מי שמרגיש שהוא צריך קצת לדבר שיבקש משולה את המספר שלי - אני תמיד שמח לעזור.
שלכם תמיד וחג חנוכה שמח,

עופר