הולכת לעבור ניתוח מעקף קיבה ב 24.01

חששות ושאלות יש לכולם לפני הניתוח.. אני זוכרת שחקרתי את כל האינטרנט לגביי הניתוח...
הכאבים נסבלים ביותר, מטפלים בך טוב טוב בבית חולים, נותנים לך משככי כאבים והכל עובר.. קצת קשה לזוז אבל זה ברור מאליו כי זה בכל זאת ניתוח. הכל נסבל ביותר...
אין דבר כזה לא לאכול שבוע שלם.. בשבוע הראשון את מתמקדת בנוזלים וזה מספיק ביותר.. את לא תרגישי רעב.. תשתי מרק ומים והכל ירגיש לך מעולה..
אחרי הניתוח כולם יכולים להגיע בידיוק לאן שהם צריכים מבחינת משקל היעד.. הכל זה עניין של רצון והתמדה.. אנחנו מקבלים את הכלי הכי טוב בשביל להרזות, וצריך לדעת להשתמש בכלי הזה בתבונה.
מבחינת ניתוח לעודפי עור, גם את זה תמיד אפשר לעשות, אבל אין בכלל מה לחשוב על זה.. תעברי את הניתוח, תתמקדי במטרה והכל יהיה בסדר...
אני 3 חודשים אחרי הניתוח ואני כרגע בכלל לא חושבת על ניתוח פלסטי. קודם צריך להגיע למשקל יעד וכמובן לשמור עליו מספיק זמן בשביל לעשות ניתוח פלסטי.
אל תחששי, זאת הולכת להיות חוויה שאת תהני ממנה ותיהי מאושרת :)
ב-ה-צ-ל-ח-ה

תראי מה כתב עופר
חפשי במעמוד כאן את תמונותיו

היי דנה - זה מה שכתבתי כבר בעבר אבל את יכולה להתרשם ...

לכל שאלה אפשר לפנות אלי דרך שולה. בהצלחה

לפני שנה וחצי נכנסתי לתהליך של חיים חדשים, חיים אשר לא ידעתי שקיימים, חיים שרק חלמתי עליהם, חיים שהיו לכולם אבל אף פעם לא לי.
בן 26 הייתי בכניסה שלי לניתוח עם BMI 44.5 , משקל של 145 ק"ג עם קוצר נשימה בשינה, לחץ דם גבוה, התחלה של סכרת, בעיות ברכיים, בעיות גב ועוד ועוד ועוד.
ההחלטה לעשות ניתוח לא היתה קלה, כולם מסביב היו נגד, כולל הורים, חברים ומכרים נוספים, היחידה שתמכה בי היתה אשתי היקרה.
לא צריך לספר לקוראי הפורום הנכבד הזה את האומללות שבלהיות בעודף משקל חולני. הגעתי לצערי למצב שאפילו להתכופף לקשור שרוכים לא היה אפשרי, שלא נדבר כמובן על טיולים וכו.
לאחר התלבטות ופגישות עם רופאים (שחלקם גם היו נגד) החלטתי שאני חייב לעשות שינוי משמעותי בחיים שלי, ההסתכלות שלי על הדברים היתה כזאת: אופציה ראשונה - אני נשאר כמו שאני ויורד ועולה ויורד ועולה ועולה.. עד שאני יגיע למצב שאני כבר לא יכול ללכת....אופציה שניה - ניגש לניתוח ומה שיהיה יהיה.
אכן החלטתי על האופציה היותר הגיונית - ניתוח, בתאריך 2.8.10 עברתי ניתוח מעקף קיבה בבית החולים הדסה הר הצופים.
לא ידעתי למה לצפות, לא היה לי מושג איזה חיים יהיו לי אחרי הניתוח, המחשבות היו בסגנון - אוי לי, בטח אני יהיה רעב כל הזמן, או איזה סבל וכאבים אעבור.
הפלא ופלא - יש תאבון, אין כאבים והכל עבר בשלום.
ההתחלה כמו כל התחלה היתה קצת קשה, לאכול כפית של קוטג' (היום זה לא באופנה) ממש לא משתווה כמו לאכול חצי סיר פאסטה ובאגט עם חומוס ... אבל מתרגלים, ולאט לאט מפתחים תאבון וקיבה ... היום,שנה וחצי אחרי אני כבר אוכל כמעט הכל, ולא כפית, אני אוכל מנה שלמה של בן אדם רגיל .. לאט אומנם אבל אוכל.

ירדתי מאז 73 קילו, החיים שלי השתנו מקצה לקצה... אני אנרגטי יותר, תוסס , חי , אוכל מה שבא לי ומתי שבא לי ובעיקר אבל בעיקר שמח יותר.

אני רוצה להודות פה שוב לפורום הנכבד שנתן לי את ההזדמנות להיות חלק ממנו, תודה לאנשים הנפלאים שעושים ימים כלילות בעבודת הקודש וכמובן לעומדת בראשו הגברת שולה זק.


אני רוצה עוד להגיד תודה ענקית לצוות המקצועי של הפורום שעושה עבודתו בהתנדבות וללא כל תשלום, תודה לכם על הזמן שלכם, אנו מעריכים זאת ויודעים כי הוא יקר.

לסיכום - חברים, הניתוח הזה משנה חיים, מסובב גלגל, מדליק אור - צריך לעבוד קשה , אבל הכלי שתקבלו הוא מעולם אחר. תחשבו על לידתכם מחדש, כמו תינוק - הזדמנות לחיים חדשים, להתחלה חדשה.

תודה שוב לכולם, מאחל לכם שבוע מבורך,

שלכם ,
עופר