עשיתי שרוול

למה לא להתייעץ עם פסיכולוג לגבי התחושות הללו?
אני מציעה שבלי שום קשר לימים הללו תהיי מלווה באיש מקצוע. לפנייך עוד קיימות עליות מורדות וחשוב שיהיו שם עבורך.
בהצלחה. תזכרי כמה רצית את זה

ההחלטה שלנו לבצע את הניתוח היא החלטה קשה שמלווה בהרבה חששות.
העובדה שהאחריות היא כולה שלנו היא כשלעצמה מאוד מלחיצה.

אני עברתי מעקף לפני שלושה שבועות ובימים הראשונים גם אני שאלתי את עצמי, מה עשיתי? מה היתה הבעיה לעשות דיאטה כמו כל אדם נורמלי? ....
אבל אחרי הימים הראשונים הדברים מתחילים להתבהר, כל הסיבות שבגינן נכנסנו לניתוח צפות ועולות מחדש, הרי שכנכנסנו לניתוח היו לנו הסיבות שלנו, התחושות שלנו שבימים הראשונים פשוט נוטות להידחק בגלל הלחץ.

אל תדאגי, סביר שבעוד כמה ימים התחושות הקשות ירגעו ויפנו את המקום לתחושת התחדשות והבנה שיש צורך לתחזק את הכלי שקיבלת....,

בתור התחלה הייתי מציעה שתשני את השם "עצובה", שם שיהיה מאוד קשה להתרומם ממנו.

שיהיה לך בהצלחה ואם תרצי נשוחח טלפונית....

אני בטוחה שבעת קריאת מילים אלה את כבר מרגישה הרבה יותר טוב ופחות עצובה. כל הכבוד שלקחת את גורלך בידיים והחלטת לעבור ניתוח.
אני ממליצה בחום לקרוא בשאלות הנפוצות דברי מנותחים כמה הם מאושרים ושמחים על הצעד שעשו ומחזקים וממליצים לכל אחד לא להסס ולא לפחד.
ברור שתתחילי לאכול ותהני גם מהאוכל ומהתוצאות.
את יכולה להתקשר אלי בכל עת ואשמח לחזק אותך.
בהצלחה

תודה שאתם עוזרים כמה שזה חשוב הפורום הזה השאלות שלכם התשובות התמיכה זה נותן לי כוח

תמשיכי לחייך ותראי שהאושר מתחיל לחלחל.

בדיוק היום אמרתי לבעלי שאני מרגישה תחושה של אושר שנובע מתחושה של התרגשות לקראת התחדשות.... (בעוד שלושה ימים יהיה חודש מלא למעקף שלי..).

בהצלחה.

כמה את תצחקי לאחר כמה חודשים בודדים כאשר תיכנסי לחנות הבגדים .נכון השבועות הראישונים קצת קשים ,אבל הכל היסתדר לטובה .

איזה כייף לקרוא את דבריך שלמה.
התגעגעתי אליך.
התמזל מזלי ואני מכירה אותך אישית, לדעת כמה נכון כל מילה שכתבת וכמה אמיתי אתה.
חג שמח וסופ"ש נעים

לנוכח מה שכבתבת ולתגובות המדהימות שאת מקבלת.
תראי, אני חודש אחרי ניתוח שרוול. לאחר לבטים רבים ולאחר ציפייה ארוכה עברתי את הניתוח. בסך הכל חודש אחרי וכבר 13 ק"ג פחות.
אין לי מושג בת כמה את, אבל אני בחורה צעירה בתחילת שנות העשרים וחלק ממה שגרם לי לעשות את המהלך האמיץ הזה הוא שהרגשתי כמו אישה בת 50.
גם מבחינה גופנית (שתינו יודעות שאין כ"כ כוח לזוז וכשאתה שמן כל דבר הכי קטן נראה לך כמו ריצת מרתון, ככה גם המצברוח יורד והחיים הם לא באמת חיים)
תהיי גאה על ההחלטה שעשית, את אמיצה והתוצאות לא יאחרו להגיע.
כמו בכל מהלך גדול בחיים יש עליות ומורדות וצריך לדעת להתמודד עימם.
תזכרי טוב טוב ותנצרי בליבך את התחושות הלא נעימות שלך בתור בחורה שמנה, ותראי כמה הריחות של האוכל ששוברים אותך, הם כלום לעומת תחושת התסכול של אדם שמן.
תאמיני ותראי שזה יכול להשתנות! שוב אני אומרת, עשית מהלך אמיץ וראוי להערכה.
לא הרסת לעצמך את החיים, ההפך הוא הנכון. ביום שעשית את הניתוח - נולדת מחדש. קיבלת חיים. בטח לא הרסת אותם.
מוכנה לענות לך על כל השאלות שתרצי ולהיות לך לעזר.
ראיתי ששינית את שמך - תמשיכי לחייך. בסוף גם תצחקי.

מגיע לך חיבוק גדול - על ההצלחה האישית והן על התמיכה באחרים
שבוע טוב

תפסיקי לבכות ותדמייני איך תראי בעוד מספר חודשים.

התגובות שקיבלת מרגשות ובטח מעודדות אותך ותגובה כזו של חרטה בתקופת ההסתגלות נורמלית ושכיחה. היא משקפת את הבלבול מכל הדברים החדשים שצריך להתרגל אליהם, מ"נפילת האסימון" לגבי השלכות הניתוח ומחשש מקשיים עתידיים שיתכן ולא היית מוכנה להם.
אני מציעה לך להמשיך להעזר בתמיכת חברי הפורום ובטוחה שתשאבי כוחות ותצליחי להתגבר על שלב ההסתגלות הלא מוכר ובמקביל לשקול פניה לעזרה מקצועית .

החברים בפורום הציעו לך לראות את הרווחים כמו בריאות ,ירידה במשקל , בגדים חדשים וכו' שאמורים למלא את החלל והמקום בו תיפקדה האכילה אולם ישנם דפוסי התנהגות מלפני הניתוח שאינם משתנים כמו למשל אכילה רגשית ,אכילת פיצוי, שחשוב לטפל בהם ולא להתעלם מהם כי הניתוח מטפל חלקית בחלק הפיזי -ביולוגי אך לא בחלק הנפשי, רגשי והתנהגותי

מאחלת לך בהצלחה בטיפול בכל החלקים שלך כאדם שלם