משורוולת במיל'- מלוא האמת

שלום לכולם...
לפני כשלוש שנים שורוולתי בהצלחה רבה והשלתי 40 ק"ג ממשקלי. כחודשיים לאחר הניתוח נקלטתי להיריון ספונטאני אשר במהלכו המשכתי להשיל ממשקלי. הקושי התחיל לאחר הלידה כאשר הרגשתי שאני מאבדת שליטה ושפיות בנושא האוכל, בעיקר זה המתוק.
במלחמה עצמית הפסדתי המון המון פעמים ובשלב מסויים הרמתי ידיים.
העלייה החוזרת במשקל ריסקה אותי לחלוטין וכל ניסיון לחזור ל"דרך הבריאה" עלה בתוהו.
התאווה למתוק הייתה חזקה מכל. לצערי הרב, לא התעקשתי כפי שאני נוהגת במצבים אחרים.. ויתרתי לעצמי ושבתי למשקל היעד שלי 120 ק"ג.
במצב הזה התחלתי לבדוק את ידידי "השרוול", עברתי שיקוף ושבתי למנתח. התבהר לי שהשרוול תקין, הבעיה היא המתוקים שמחליקים יפה והקלוריות שלהם רבות לעומת ארוחה.
המנתח הציע לי לעבור מעקף, תוך התייחסות לכך שמלכתחילה הייתי צריכה לעבור את הניתוח הזה ולא שרוול, מאחר ואני אכלנית מתוקים. איני מאשימה את הרופא אלא אותי שלא הייתי כנה מספיק, שפחדתי מהמילה "מעקף". לאחר סדרת בדיקות והמתנה, נותחתי לפני כחודש ב"זיו" צפת. תודה לאל הליך הניתוח היה תקין, שוחררתי ביום הרביעי.. אני אוכלת כלכלה רגילה כרגע. התחושות לאחר השרוול ולאחר המעקף שונות! איני מרגישה תחושת חנק, אני מרגישה שאני כן אוכלת (יותר ממה שחשבתי?) כמובן שאיני אוכלת מתוקים השלתי כבר 10 ק"ג, וזו התחלה טובה- אך טיפה בים. אני מרגישה שבהשוואה לשרוול הירידה כרגע איטית יותר. מניסיוני אני מציעה לכל המיועדים לניתוח- להיות כנים עם עצמם ולהציג את האוכל המועדף עליהם באמת... כי אחרת הניתוח הבא ימתין להם בדלת האחורית (אלא אם יצליחו למנף את השרוול ולקיים אורח חיים בריא... הללויה!) , שנית- ההיריון- תירוץ! אפשר לשמור ולהשיל במהלך וגם לאחר מכן. לא לוותר.
אשמח לשמוע מאלו שעברו מעקף על התחושות שלהם, על קצב הירידה (האם באמת איטי יותר ?) על ההסתגלות לפאווץ' החתיך שלנו...
המון הצלחה לכולם,
תהל מהצפון.