אכילה רגשית

לסגל לעצמך אורח חיים שונה עם סדר בארוחות. הכוונה לא הכל סובב סביב האוכל וחוץ מהאוכל יש עניין בחיים.אז קודם כל דיאטנית עם תפריט מאוזן.
להירשם לקבוצת תמיכה ולהתמיד. הקבוצה נותנת כח ואת נותנת לקבוצה כח.
לא להימנע ולא להתנזר מאוכל. לאכול קצת, לאט ושפוי.
אוכל זה לא טאבו ולא איסור. ברגע שלא תימנעי ולא תתנזרי - האכילה תהיה אצל דבר קיומי וחלק מסדר היום שלך.

הי לילוש
ה"אני מאמין" הטיפולי שלי הוא שמאחר והשמנה היא מחלה רב גורמית הטיפול בה חייב להיות רב תחומי ולגעת בצדדים הביולוגים פיזיולוגיים, התזונתיים , ההתנהגותיים והרגשיים.
אכילה רגשית היא דרך להתמודדות עם רגשות מסויימים ואינה נעלמת לאחר הניתוח.
ידוע שאכילה של מתוקים שמחליקים בקלות כמו שוקולד או אייסקפה או אכילה נשנושית אפשרית לאחר הניתוח למרות מגבלת הקיבה הקטנה ,ותגרום להשמנה בחזרה.
אני מאמינה בכל לבי שאם עוברים ניתוח צריך לטפל בבעיה מהשורש , שכן הניתוח הוא רק כלי / הזדמנות. וכדי לשמור על תוצאותיו לטווח ארוך חשוב לטפל גם בחלקים הנפשיים רגשיים ובמקור לאכילה הרגשית.
כמו ששולה הציעה אפשר ללכת לקבוצות תמיכה וכן לטיפול פסיכולוגי פרטני ממוקד אכילה . ארוך או קצר טווח לפי הצורך , קיימות מספר שיטות טיפול בהתאם לאופי הבעיה ומלבד אכילה רגשית ניתן לטפל בקשיי הסתגלות , תהליך ה"פרידה מהאוכל" , שינויים חברתיים וגופניים בעקבות הניתוח שכן יש פער בין השינוי הפיזי המהיר לשינוי הרגשי שלוקח זמן.
ישנם פסיכולוגים המתמחים בתחום , אם תכתבי לי איפה את גרה אנסה להפנות אותך

בהצלחה

הלוואי שהייתי יכול להגיד שפיצחתי את הקוד !די ברור לי שיותר מסובך אצל חובבי הממתקים והמנשנשים (כמונו )מאשר אלה שהיו אכלני כמויות,כי עם קיבה מוקטנת אי אפשר טכנית לאכול סיר פסטה או דלי של חומוס וכיוצא באלה...
יש מי שהשתתפות בקבוצות עוזרת לו (עליי לצערי זה לא עובד )יש כמה ספרים בנושא,ואכן יש כמה פסיכולוגים שטוענים להישגים בתחום,ונטורופאטים שמעבירים סדנאות-לפחות אלה מתפרנסים בכבוד ממצוקתנו.
ממש לא זבנג וגמרנו,אבל בהחלט יש כיוונים לללימוד ולעבודה כדי לנסות להיות כמו שולה שלנו,שהצליחה להחליף דיסקט.

אם אגלה משהו מדהים שעובד-אולי גם אני אמכור סדנה