עדיין חווה מחשבות מרובות על אוכל תחת השפעת זריקות הרזיה

שלום,
אשמח לשמוע מניסיונך לגבי משהו שלא ככ מוזכר בדיונים על תרופות ההרזיה.
אני בחורה בעודף משקל (94 קילו) עם סכרת סוג 2 לא מאוזנת שאוכלת לא מתוך תחושת רעב אלא חווה מחשבות טורדניות על אוכל. קראתי שהתופעה נקראית "food noise" והיא בדיוק מתארת את מה שאני חווה רוב חיי.
כלומר, אני מודעת לכך שאני אוכלת כשאני לא רעבה בכלל, לעיתים אפילו שבעה או אחרי שאכלתי ארוחה אבל עדיין הראש מועסק במחשבות על אוכל, מה נאכל אח"כ, אם יש מבחר של מאכלים יהיו לי מחשבות של לרצות לטעום מהכל ובקיצור, הרבה מחשבות טורדניות על אוכל.
קראתי אונליין שרוב המטופלים באוזמפיק/וויגובי/מונג'רו חוו השקטה או הפחתה משמעותית של ה"רעש" הפנימי הזה (בנוסף להפחתה בתיאבון כמובן) והשיכון ירידה במשקל אבל שגם 10% לא חוו הקלה בעניין כלל.
הגעתי למינון אוזמפיק של 1 מג ועברתי לוויגובי ואני כרגע על מינון של 1.7 מג. את ההפחתה בתיאבון אני חווה אבל כאמור, כיוון שגם לפני הזריקות לא הרגשתי רעב אלא ידעתי שאני אוכלת כשאני לא רעבה, גם עם הזריקות אני אוכלת כשאני לא רעבה ומתפתה לאוכל לא בריא ולכן בפועל לא ירדתי במשקל. אמנם אני אוכלת הרבה פחות (הקיבולת שלי ממש ירדה ואם אוכל יותר מדיי ארגיש בחילה באותו הרגע אז אני עוצרת) אבל נדרש שינוי יותר גדול באכילה שלי כדי שארד במשקל, במיוחד עם הסוכרת. אם הייתי אוכלת רק לפי תחושת הרעב שלי כבר מזמן הייתי יורדת במשקל. מאוד ציפיתי שהזריקות יגרמו לכך שה"food noise" ירד אבל בינתיים לזריקות לא היתה שום השפעה על הפן הזה.
אני מנסה להבין משהו חשוב בנוגע לזריקות השונות.

קראתי שוויגובי ואוזמפיק הן אותו החומר, שפשוט ניתן בטווחי מינון שונים ושבמוג'רו יש גם חומר נוסף שעובד על הורמון נוסף.
קראתי גם שמונג'רו יותר אפקטיבית מבחינת הורדה במשקל.
האם היא יותר אפקטיבית כיוון שהיא פשוט ניתנת עם מינונים יותר גדולים של אותו החומר שפועל על GLP1 מאשר וויגובי?
וויגובי ניתנת עד 2.4מג ובמונג'רו המינון ההתחלתי הוא 2.5 מג.
האם הריכוז הוא זהה או שמדובר בכמויות חומר פעיל שונות כך שההשוואה היא לא נכונה?
האם מניסיונך יש אנשים שרק במינונים גבוהים (אליהם אפשר להגיע רק במונג'רו) חווים שיפור ניכר ב "food noise"?
אולי ההורמון הנוסף בו מטפלת המונג"רו הוא שעוזר עם התופעה הזו של עיסוק אובססיבי במחשבות על אוכל?
אני מנסה להבין האם יש טעם להעלות מינון לוויגובי ל2.4 ורק אח"כ (אם לא ישפיע) לעבור למונגרו? או שמכיוון שמה שעוזר במקרים כמו שלי זה החומר הנוסף אותו יש רק במונג'רו, כדאי לי כבר לעבור אליה.
אני שואלת גם כדי להבין אבל גם כי התופעות הלא נעימות של הוויגובי אולי יוכלו להחסך אם מיד אנסה את המונג'רו ולא אצטרך "לסבול" את המינון הגבוה של הוויגובי, בו אין את החומר שמטפל בהורמון הנוסף. רציתי גם לשמוע מניסיונך בטיפול בפציינטים עם אותה התופעה כמו שלי כיוון שאני רואה שהרבה אומרים שההשפעה של התרופה על הרעב שלהם היא זו שעוזרת להם להשיג תוצאות אבל אני מעוניינת לשמוע על אילו שאוכלים לא מתוך רעב והצליחו להפסיק.
תודה רבה מראש