שאלה ליניב (ולכולם)

אני 9 חודשים אחרי הניתוח .
אף פעם לא הקאתי ( למזלי - אני נגעל מזה ... ) .
בנוסף , עשרות מנותחי שרוול שדיברתי איתם בשנה האחרונה אמרו את אותו דבר ...
בהצלחה
ליאור

כייף לשמוע ממך.אני עוד מעט משתרוולת ומלאת רגשות מעורבים...מצד אחד סופרת את הדקות ומצד שני צצות לי מחשבות על סיבוכים ו"צרות".לפעמים הנשימה נתקעלי בבית החזה אבל גם לפחד ולחשוש זה חלק מהתהליך.
אשמח להיות בקשר
שוב תודה
לי

לי שלום
בעיקרון אין סיבה להקיא בניתוח שרוול. אם תנהגי ותתנהלי בתקופה הראשונה לאחר הניתוח על פי הננחיות. תאכלי לאט, תלעסי היטב, כמויות קטנות כל כמה שעות ולא לאכול ולשתות יחד הכל יהיה בסדר ולא אמורות להיות הקאות. אני מכירה הרבה מנותחי שרוול שממש לא מקיאים ולא הקיאו אפילו פעם אחת. הכל תלוי במשמעת העצמית ובהתנהלות. שינוי אורח החיים והרגלי האכילה, מעקב אצל דיאטנית, כל אלה יביאו להסתגלות הדדית - את לניתוח והניתוח אליך.
בהצלחה ואנחנו כאן לעזור תמיד.

בעיקר המשפט " את לניתוח והניתוח לך".מקווה שכך יהיה.שולה יקרה, אני ממש משקשקת מפחד וחשש,אבל כשאני חושבת על עצמי בעוד כמה חודשים, עם פחות משקל, פחות לחץ דם ,פחות שומנים בדם ויותר אנרגיות,יותר אהבה עצמית ויותר ביטחון עצמי הכל מתגמד.את האמא של כולנו וכייף שאת מנהלת את הפורום הזה.
חיבוק,
לי

ככה אני אוהבת אותך - לגמרי אנושית! חוששת, מפחדת, משקשקת זה אנושי, לגיטימי ומותר בהחלט - להרגיש ולהביע ומאידך את יודעת בדיוק שעוד כמה חודשים הכל יראה אחרת. את צופה לעתיד...את רוצה לראות את עצמך בעוד 5 שנים במקום אחר - מקום של בריאות, שמחה, הנאה מהחיים. זו חשיבה נכונה ומחזקת.
אז...אנחנו חוששים ומפחדים יחד איתך, אבל גם שומעים כבר את משפטי השמחה שלך על הקילוגרמים שיעלמו אוטוטו.
שבוע טוב.

קשה לי לענות על זה משני אופנים
1. זה אני ולא בטוח שמה שקורה לי יקרה גם לך כי כולם פה טוענים שאין הקאות
2.מי אני שאקח אחריות על החלטות שאת אמורה לקבל:)

בכל מקרה אני חושב שבגלל שמנגנון ההקאה שלי מאוד מפותח (8 שנים של טבעת והקאות יומיות ממושכות)
גם היום אני מקיא אבל אחת להמון זמן

זה קורה לי כשאני בארוחות משפחתיות והשפע רב מאוד
אז העיניים אוכלות מהר ממה שהקיבה מסוגלת לקבל ויש תחושה מוטעית שהכל עובר

למדתי שהארוחות הטובות שלי הן בבית בשקט בלי ההמולה ולמדתי לאכול בצלחות קטנות ובכלים קטנים בביסים קטנים והכי חשוב להפסיק לאכול קצת לפני שאני חושב שאני שבע

בימים של חינגות משפחתיות כשאני פחות מודע במקום תחושת שובע שמגיע כרבע שעה לאחר האוכל מגיע באותו פרק זמן תחושת המחנק והכאב המחייב אותי לרוץ ולהקיא.

זה נדיר וקורה אחת לשבוע שבועיים כך שאיכות החיים שלי לא נפגעה ומייד זה מאפס אותי לחזור למוטב ולזכור את הגבולות שלי

אני מניח שאילולא הייתי מנותח טבעת לפני השרוול לא הייתי מקיא גם היום

לכן אם תקפידי לאכול מה שאומרים לך בזמנים קבועים ותלמדי לעשות את ההתאמות האישיות לצרכים שלך ולכמויות שאת מסוגלת לאכול ובנוסף תלמדי לעצור כמה ביסים לפני שאת מתפוצצת הכל יהייה בסדר

מצחיק אבל כל אלו הן סודות תזוה נכונה שניסו ללמד אותנו עשרות רופאים ודיאטנים במהלך חיינו ולא מעט דיאטות שהפכו את חיינו לאקורדיאון חיי ונושם ומה שבסוף הראש לא עושות האזניים עושה הניתוח ועוזר למח המעוות שלנו להבין ולהכיל .

תזכרי לא כל האצבעות בכף ידך שוות וכל אחד חושב ומרגיש אחרת.
כך גם את סביר להניח שונה ממני ובזאת אסיים ואאחל לך המון בריאות והצלחה

יניב

תודה על תשובה המפורטת וממצאת.
ברור לי שלא אתה ולא אף אחד אחר יקחו אחראית על ההחלטות שלי, אני גם לא מצפה ולא רוצה שכך יהיה...
לא זו הייתה כוונתי בשום פנים ואופן.היה לי חשוב לדעת על אכות חייך אחרי הניתוח השני ואם יש שיפור ניכר במצב ההקאות לאומת מה שתיארת עם הטבעת.
אני שמחה שאתה מרוצה וזה נותן המון כח ותקווה לאחרים.
שבוע נפלא
לי