לקראת ניתוח שרוול

חברה שלי עברה את הניתוח בבי"ח צפת.
על הצוות היא מספרת רק דברים טובים.
אך בהשוואה לבתי חולים אחרים היא לא מבינה מדוע יצאה מהניתוח עם זונדה וקטטר,
לה זה מאוד הפריע לשהות וההחלמה בבית החולים.
בנוסף להבדיל לדוגמא מאסותא שם אני נותחתי, אין תמיכה כמו שצריך לאחר הניתוח,
היא נפגשה עם איזושהי דיאטנית שלא ממש מתמחה בתחום - מאוד התאכזבה, היא לא יצאה מבית החולים עם כלים להתמודדות, עם דף הוראות, עם מה אוכלים בכל שלב.

בכל מקרה, מקווה שתיהיה הצלחה לאישתך עם כל בחירה תשבחרו...

עדי.

אשקול להציע לאישתי לעבור את הניתוח במקום אחר.לאישתי-רק את הטוב ביותר!!!

איני יודעת מתי חברתך נותחה שם. בשנה האחרונה כ-3 מבני משפחתי נותחו שם.
כולם זכו לתמיכה לאחר הניתוח, הדיאטנית מתמחה בתחום של מנותחי שרוול.
איני מבינה כיצד חברתך הסכימה להשתחרר אם לא קיבלה שום הדרכה או אפילו דף של תכנון תזונתי, נשמע תמוה ביותר!!!
הרופא בעצמו וידא איתי ועם הצוות שאכן הודרכתי. הרי הקיבה לא מסוגלת לקבל כל מזון, זה הדרגתי. איתי ועם בני משפחתי הדיאטנית ישבה באופן אישי, הדריכה ווידאה שאין שאלות. בנוסף, נתנה את מספר הטלפון והנייד שלה לשאלות נוספות.
אני מציעה שתבדקי את פרטי המידע שנתת, לדעתי הם אינם מדוייקים.
יוחאי וליאורה יקרים- לחשוש לקראת ניתוח זה טבעי, בכל זאת מדובר בהתערבות כירורגית.
הסיכונים הקיימים ב"זיו" קיימים גם ב"פוריה",ב"רמב"ם ובכל בי"ח אחר.
בכל מקרה, ברגע שתחליטו שאכן זו הדרך שליאורה בוחרת בה תגידו שלמים וסומכים.
בבי"ח "זיו" מקיימים 3 פעמים בשבוע ניתוח, ובכל יום יש 3-4 מנותחים... התורים מתארכים ומתארכים... ואצל המנתחים הניסיון ישנו.
אם יסייע לכם לשוחח איתי טלפונית, אשמח להיות לכם לעזר.
חוץ ממילים טובות וחמות על התנהלות הרופאים והצוות- אין לי תלונות. ותאמינו לי שעשיתי עבודת שטח מצויינת לפני ובאופיי אני ביקורתית ובוחנת עד הסוף.
בהצלחה...

אולי אסכם את הבעיה ככה -בכל בית חלוים יש מחלקות טובות וטובות פחות. -ישנם כמה בתי חולים בארץ שבהם יש ריבוי של מקרים טראגיים,אם שמת לב לדוגמא מחלקת יולדות בבית חולים בחדרה יכולה לסכם מוות של שתי יולדות בחודשים האחרונים,לבית החולים זיו יש סטיגמה של בית חולים לא מוצלח במיוחד במילים עדינות אבל זה לא אומר שאין מחלקות בהן יש שירות ויידע ונסיון מצויין.אנחנו מקורבים לבית החולים העמק בעפולה ועשינו שם בזמנו טיפולי פוריות אצל צוות מדהים וטוב משקיע ומלטף ועוזר לאורך כל הדרך הקשה עד שהבאנו זוג תאומים לעולם.מי שלא מברר ורק רואה את הבית חולים כיחידה אולי לא מכיר צוותים מדהימים בתוך המוסד.אני מקבל תמונה אחרת לגבי המחלקה הזאת וכנראה שהם באמת מצויינים -ואולי בגלל שאין עליהם התנפלות של מאות חולים בחודש.אננו בינתיים הולכים על זה בזיו בתקווה שלא נתאכזב.

איך את מרגישה ומסתדרת כמה ירדתתתתתתתת

בדיוק היום חשבתי על כך שלא דברנו המון זמן.
אני מרגישה נפלא ונראית מעולה... שמחה ומברכת בכל בוקר על השינוי.
התחלתי 126, כיום 93.5.
כיף, כיף, מוי כיף.
אוכלת רגיל, בכמויות שפויות... אורז לא מיטיב עימי ולכן נמנעת.
וזהו, הכל נפלא!!!
איך אצלך???

אין לי ויכוח עם שום דבר שנאמר.
יוחאי שאל האם יש למישהו מידע על בי"ח זיו ובחרתי לשתף
מה עבר על חברה שלי שם - אובייקטיבי לגמרי.
אני על עצמי יודעת לספר מה שעברתי באסותא, לכן
ציינתי שמדובר בחברה!!!


ב-ה-צ-ל-ח-ה לכולם!!!

תוכלו לפנות בפייסבוק ל - וטהל הלל - היא כותבת גם בפורום. היא נותחה בצפת ובטוחני שתשמח למסור לכם אינפורמציה

קראי את התגובה מלמעלה,אני לא אומר שהכל צריך ללכת כמו שצריך,אבל ברור לי שאת הסיפורים הפחות מוצלחים עדיף להצניע -והנה בחורה מספרת שיצאה מניתוח עם זונדה ולא קיבלה תמיכה מספקת לאחר מכן.אני מצפה לעזרה והכוונה למנותח בצורה רצינית ואם זה המצב אשקול להציע לאישתי לעבור הניתוק במקום אחר-גם במחיר של לחכות קצת

כהרגלם של הרבה בעלים מסורים ודואגים, גם בעלי כזה! מפחד שיקרה לי משהו וזה מובן וברור, אז אם יש נימה של אסרטיביות (בלשון המעטה....) אנא קחו את הכל בהבנה, הוא בסך הכל דואג. ואני ... אני הרבה פחות דואגת, כבר השלמתי עם העובדה שעלי לעבור ניתוח שרוול, הסיבות הן בריאותיות- החמרה בסכרת- ואני רק רוצה לחזור להיות בריאה ואנרגתית כמו שהייתי. מכל מה שקראתי פה נראה לי שבית חולים זיו הוא המקום הנכון לעשות את הניתוח, בסך הכל הבנתי שהצוות הוא טוב והמנתחים מנוסים. אותי הרבה יותר מטריד ההסתגלות אחרי ובתור אחת שאוהבת לאכול תרתי משמע!!! אני מעריכה שזו תהיה הבעיה הגדולה שלי ולא הניתוח עצמו. אבל אני מוכנה לשלם את המחיר כדי להיות בריאה עוד פעם. בייחוד אם התוצאות של כל המחלות הנלוות ישתפרו (ויש לי הרבה מחלות נלוות).
אשמח לשתף אותכם בתחושותי לפני ואחרי ושוב תודה על ההבנה:)

קראתי את הודעתך, ובעיניי נכון שתשתפי אותנו, תחלקי עמנו את חששותייך... ואנחנו, כל אחד ממקומו וניסיונו נעזור לך באהבה גדולה.
חשוב לומר שזה המקום שלך בלבד להחליט היכן לעבור את הניתוח, אנחנו יכולים רק לייעץ ולהמליץ.
אני חושבת שכללללל מי שעובר את הניתוח אוהב לאכול, הרי לא היינו כל כך גדולים אם לא היינו אוהבים לאכול.
שלא תחשבי שלא אוכלים אחרי הניתוח, אוכלים ומהכל... אבל בכמויות קטנות ושפויות. אני חושבת שיש בזה הנאה גדולה עוד יותר מאכילה כפייתית מתוך פחד שייגמר, שיראו שאני אוכלת ועוד...
אני באופן אישי נהנית מאד מאד מהארוחות הקטנות ונהנית עוד יותר לראות את הכמויות שלי ביחד לאלו של בעלי וסובבי.
שיהיה לך בהצלחה,
אנחנו פה לעזרתך...

כולנו אוהבי אוכל גדולים, אני יכול להגיד לך שאני מת על אוכל. החששות שלך מובנות אבל שתדעי לך שזה משהו שאי אפשר להסביר כשאת לפני. אני מבטיח לך שלא יחסר לך כלום. את תאכלי מכל מה שתרצי ואת תהיה מרוצה ושבעה.
רק אחרי הניתוח את תביני מה אני אומר, גם אני לפני לא הצלחתי להבין אבל זו הרגשה מדהימה.
בהצלחה!

מציעה לך לקרוא את דבריו של עופר מהשבוע האחרון לגבי האוכל, האכילה והכמויות.
תאמיני לי רק אחרי שתהיה "אחרי" תביני כמה הכל משתנה וכמה זה פשוט

היי ליאורה מחשבה יפה ובריאה.תצליחי בכל אמן. המון בריאות ואושר