מי רוצה עדכון ? חודשיים אחריי...

כל הכבוד הבאת את תמצית הדברים והם נוגעים לחששות שלי . תמשיך להצליח

ובהצלחה בהמשך הדרך

ישר כוח !! חזק ואימץ ! זאת באמת גאווה ישראלית !

מקסי דחוף לקרוא את היומן של גל!!!!!!!!!!!!! (בפקודה)

גלללללללללל - 22 קילו בחודשיים (חצוף - עוד מעט כולכם יותר רזים ממני..:) )
מה אוסיף על מה שכבר נאמר על ידך? כל מילה מיותרת.
מקווה שיהיה לך זמן עכשיו לעודד את החברים "בדרך" שעדיין מתלבטים או חוששים ואת אלה שאחרי שיש להם שאלות ותהיות.
אז להשתמע ומקווה שבמפגש הבא שיהיה נכיר אותך .
שולה

כמו שכתבתי לפני חודש בערך,לבשתי חולצה XL כשבגין היה ראש ממשלה (אני מניח שהוא לבש מדיום).גל עושה רושם של בחור מאד רציני ונחוש,אבל הוא בן 27 ודגדג את ה-120 קילו מלמטה כשהתחיל את המסע המרשים.
אני סוחב עליי שכבות של שומן וותיק ועקשני,וגם ההרגלים הרעים שלי היו מגובשים כבר כשאת גל האכילו בטכניקת ה-"אווירון".
שבועיים אחרי הניתוח גל יצא למסע רגלי בגליל והרים משקולות בחדר כושר.את רואה אותי שם כשאת עוצמת את העיניים?אפילו LSD לא מוביל להזיות מטורפות כאלה!

מה אתה מקשקש עם הגיל של גל ועם המשקל שלו????????????
הרשה לי לזכירך מצבי היה "על הקרשים":
1. הייתי בת 51 שעברתי את הניתוח (אתה בינואר תהיה בן 50)
2. שקלתי 133 קילו שהתפזרו על 153 סנטימטר שזה בערך 220 קילו אם נשווה לגובה שלך.
3. אחרי התקף לב, צינתור, בלון, דום נשימה, לחץ דם, כולסטרול, אסטמה.

הורדתי 70 קילו, שוחה כל יום שעה וחצי, לובשת מידה מדיום או 42. שומרת על ההישגים כבר מעל 9 שנים.

אז....חסל למצוא תירוצים וחסל סדר הורדת מוטיבציה!!!!

אני חפרנית לא פחות ממך ובנוסף...זוכרת ולא שוכחת!!!! כך שכל מה שאתה היום כותב שכביכול עליך לא יעבוד, לא ישפיע, לא מעניין וכו' וכו' וכו'..... לא יעמוד במבחן המציאות בעוד שנה כשסוף סוף תהיה אחרי הניתוח ופחות עשרות קילוגרמים.

ואההההה WOW - איזה כייף לכתוב למשהו שמכירים ולא לדמות וירטואלית.
מקסי, העיקר איך מתקדם מסע הבדיקות והדייטים עם המנתחים???
מעריצה נצחית שלך
שולה

מקס -
אתה לא זקן - צא מהסרט , אתה פשוט חושב שאתה זקן בגלל המחלות שהגיעו עקב המשקל.
אני אומנם לא בגילך אבל היו לי הרבה מהמחלות אותם תיארת בפגישה.
הייתי במשקלך, וגם אני לא רץ לעשות טיולים בהרים אבל אני כן הורדתי כ- 35 קילו ומרגיש נהדר.
גם אתה תוריד, וגם לך יעלמו רוב או כל המחלות ואתה תראה שתהיה בן אדם חדש.
זה שגל נכנס לניתוח עם פחות משקל לא אומר כלום, הרי כולנו שונים במקצת במימדים אבל לכולנו אותה הבעיה.
כמו ששולה אמרה - אם היא עשתה זאת - כל אחד יכול- וזה נכון, הוכח ומוכח.

מצטער... הייתי חייב להגיב :)

אבל שולתנו עם הנתונים המפורטים מעלה,נעמי עם 60 BMI,או יניב עם 165 קילו הם נקודת ייחוס יותר רלבנטית.גם המרואיין הראשון שלי,ששקל 170.הבעיה שלו שהוריד בערך 50 קילו (בשנה ורבע)ונתקע.120 הרבה פחות מסוכן מ-170,אבל זה לא החזיר אותו אל חברת האנשים ה"רגילים".
אני יודע שאתם מחכים בשקיקה למבצע היומולדת שלי-שקדימון לו פורסם בשבוע שעבר.אני לא רוצה להפריע לכם לגבש את הניחוש הזוכה (ולזכות ב-20 ספרים שחלקם שווים ביותר) אבל לפי הספרות-אם ההפחתה במשקלי תהיה ממוצעת-אני צפוי להפחית 37 קילו בשנה הראשונה.אם כך יקרה (וייעלמו המחלות) אהיה המאושר באדם,אבל עדיין אקנה בגדים בחנויות של שמנים-לא בקסטרו ולא בפוקס ואפילו לא בפולגת.
אבל למרות כל החששות-אני אופטימי-רק לא באופוריה! אחד ממחנכי-איש מודיעין וותיק-טען שבחלק הזה של העולם, אפילו אופטימיות היא התנהגות לא אחראית.בעניין הזה הלכתי רחוק הרבה יותר ממורי ורבי

יומן מסע קדם ניתוחי מהבוקר-10 ס"מ דרומה בדף זה.ביקשתי כבר מאחותי,שכאשר אגמור את הבדיקות,תכין לי "בוק" עם חוצצים,אחרת המנתח והמרדים לא יימצאו שם את הידיים ואת הרגליים,ויבקשו שאחזור על כל הבדיקות!

למה אתה עושה זאת לעצמך? כל כך פסימיסת, כאלה חשבונות של העתיד, אתה גבר צעיר שיש לו בעיה אחת ועיקרית, כל היתר מסתדר, וזה כמו שכולנו יודעים על בשרנו, וזה המשקל המחורבן, ויש תודה לאל דרך להלחם בו, וצריך כל כך לשמוח, כי לא ידענו מזה (לפחות לא אני) שאפשר לחיות גם אחרת, מקס תאמין לי שהחיים פתאום שונים, אתמול בערב מוצאי שבת שאלתי את בני אם הוא רוצה אורחים, והלכתי לשער, בעלי היה בשוק, מה לא לוקחים את האוטו, ונעמי הלכה ברגל והיה כל כך נעים, והמשקל עוד די כבד, יש עוד הרבה להוריד, אבל האופטימיות ו-21 קג עושים טוב לנשמה, כמה יפה היה לראות את בני במרפסת עם נכדי לא מאמינים למראה הסבתא שצועדת. מקס חבל על כל רגע, וכמה שולה שלנו היתה חכמה שאמרה זהו עושים את זה בגיל 51, ותודה לה כל יום שאמרה לי מהר, אל תחכי יש לך בטוח פרטי, תעשי את זה היום ולא מחר!
אז מקס, החיים כל כך יפים, אני לא רוצה להיות דוגמנית, אני כבר פעם כתבתי לך, אבל רגליים יותר קלות וגוף שאפשר לשבת אתו על כל כיסא ולא להרגיש שהגב נשבר, זה חלום שעומד להתגשם, כי פתאום יש תקוה ומרץ, ואף אחד לא יקלקל לנו את האופטימיות הזו, ובגלל זה אנחנו פה אחד לשני, כל טוב. שלך נעמי

אני תמיד מתרגשת ממך מחדש ו- WOW WOW WOW איזה כייף שאת אמיתית ולא וירטואלית ואני גאה שהכרתיך אישית.
היום נתתי את הטלפון שלך למשהיא שפוחדת/מתלבטת בגלל הגיל.
כך שתצפי מחר לטלפון.
מאחלת לך לילה טוב והמשך שבוע נפלא
שולה

תודה, אבל אני שוב חוזרת, זה בזכותך, ואני לא שוכחת, ואנחנו חייבים לעזור לכל אחד להבין שיש פתרון, וחבל על כל דקה, אפשר לחיות חיים כל כך יפים ולא לחלום, ולומר מחר, תודה לך. ההרגשה כל כך טובה, כל יום מוצאים עוד שינוי ועוד פתרון לאוכל, ופתאום יש כל כך הרבה מרץ.
לילה טוב, נעמי.

וזה די משונה כי חשבתי שכושר הביטוי שלי נאות.אעשה נסיון אחרון:מעולם לא הייתי בדכאון עמוק בגלל משקלי,וגם לא חשבתי שום דבר רע על שמנים.בהרבה מובנים הם עולים על הצנומים.מה לעשות שההשמנה רעה לבריאות ומקשה את החיים!
יש אנשים שהחיים ומצב הרוח שלהם נעים בין 0 ל-100.אצל אחרים האורגזמה הכי מסעירה בחייהם היתה מקבלת אולי-בדוחק-72.אני מעולם לא הרגשתי אפס ולכן אני חותר להגיע ל-שמונים,ואם אפשר גם להשאר שם!(לא ל-80 קילו,לא לגיל 80 אלא לרמת אושר).
הבעיה שכאן בפורום "אופטימיות זהירה" לא מתקבלת בעיין יפה.או שאתה מת ח"ו או סובל מדלף או דימום ושאר צרות(ויש ביקוש כאן לסיפורים האלה),או שאתה מסתובב עם חיוך גדול ואושר עילאי,כמו דייר אשראם בהודו ,בין מדיטציה למסיבת אסיד,ולאחר שגילה את סוד האושר הנצחי.מבחינתי-יש לי כאן פרוייקט של הפחתת סיכון בריאותי,ושיפור איכות החיים.כל מה שמעבר לזה יהיה הפתעה נעימה.
הפילוסוף וולטייר-ללא ספק בחור חריף-אמר שכדי להיות מאושר צריך שהאדם יהיה טיפש,בריא בגופו ואגואיסט,ואם אחד מאלה חסר-לא ייזכה לכך.
מסתובבים פה אנשים חכמים,לא בריאים (או לפחות היו כאלה) שמקדישים הרבה מזמנם כדי לעזור לזולת.אם וולטייר צודק-אין כאן אחד שהוא מאושר באמת.
וכשאני אומר:"אופטימיות זהירה" מנסים לחנך אותי מחדש.
אנא מכם-תרפו!

גל סחתיין על התוצאה היפה :)

מקס היקר
אני מבין שאתה גדול מאוד ובעל כישרון כתיבה וביטוי עילאיים אבל מה עם קצת אמונה?
מה עם קצת בטחון עצמי :)??

אל תדאג את הניתוח יאשרו לך ואת התוצאות אתה תשיג כמו כולנו ותהייה בעוד שנה מהיום ב"ה דוגמא לכאלו שנמצאים בדרך או תקועים.

חחח וגם לכמה שאפות חחח

מי שמאמין לא מפחד .....

דע מה אתה רוצה ,דע באיזו דרך ללכת,ותגיע ליעדך הנכסף

בהצלחה

תפסיק לחשוב על דלף ודימומים אלו מקרים דיי נדירים

ואם עושים מה שאומרים לך באמת שהכל נראה טוב יותר

משע ידידי אני מזל עקרב

אצלנו הכל זה שחור או לבן אין אפור ואין צבעים.

אז במקרה של השומן אני בוחר תמיד בלבן

חחח גם כשהייתי שמן בחרתי בלבן אבל אז זה היה צבע השומן שלאכלתי

לאמשנה.

בכל מקרה אני בוחר להאמין שיהייה טוב

משדר טוב לעצמי ולסביבה ומקבל טוב


קרא לזה חיוך אידיוטי של אשראם סבבה

זה עדיף על פסימיות

ומזה לא נרפה.:)

טוב אוליי אם תבקש יפה:)

יאללה רבוטה רבותיי

מקסי ידידי,

רקע עובדתי

כשהתחלתי את המסע גירדתי את ה130, כשנכנסתי לניתוח הייתי באזור 125 - דיאטת החלבונים המפורסמת. שבועיים אחרי הניתוח גל יצא למסע רכוב בהריי הגליל וטיול רגלי בשמורות הטבע שמיועדות גם לאנשים על מוגבלויות, לא הרים משקולות בחדר כושר אלא רק עשה הליכון (משקולות הוא חזר להרים אחרי חודש - אחרי אישור המנתח ובמתינות). הסיפור ההוא סופר כדי להמחיש שהניתוח הוא לא קשה במיוחד ולרוב אחרי זמן מועט כבר חוזרים לתפקוד יחסית מלא.

השומן שלך ותיק יותר - אמת, עקשני יותר ? אני בספק... את ההרגלים הרעים שלך, גם אני הספקתי ללמוד בשנותיי הלא רבות. אני הוא האחד שההורים שלו האכילו אותו בטכניקת האווירון נקניק שרוף ובורקסים בתנור לארוחת בוקר, כל הילדים בבית ספר קינו בי - כי אני הוא האחד שההורים שלו שלחו אותו לבית ספר עם פיתה מלאה בשוקולד עם סוכריות עליו, ולא אני לא מתכוון לשוקולד למריחה, אלא שוקולד שלם מלא בסוכריות צבעוניות,
אין מה להגיד חיי הילדות שלי היו טובים ודאגו לזה שאני יהיה שמן כל חיי. ולא, אני לא מאשים את הוריי כלל, החל מגיל צעיר זה בהחלט עובר להיות אשמתי בלבד.

הלכתי

שומן אם כל היותו עקשני - הוא ניתן להורדה. גם עם ההרגלים הרעים שלך, כן, אני רואה אותך שם! בקצב שלך, אבל אני רואה אותך שם. דבר ראשון - אתה תרד, לא תהיה לך ברירה, מי שלא אוכל יורד. כל אחד עם הקצב שלו ומערכות הגוף הדפוקות שלו.
התקווה הגדולה שלי היא, ובגלל זה אני בכלל כותב את ההודעה הזו, היא שאם ירידתי המשקל הראשוני , כמה חודשים אחרי הניתוח, הפחתת השומן תדליק אצלך איזה ניצוץ של התלהבות לרצות לרדת יותר ובכך להתגבר על חלק מההרגלים הגרועים שלך, ואז אולי באמת תצליח לשלב גם מעט ספורט, מעט בהתחלה, הרבה בהמשך.
הסיבה שאני הלכתי לניתוח היא - שאני רוצה לרוץ עם הילדים שלי ולהנות איתם, אני בטוח שגם לך יש דברים דומים שאתה רוצה לעשות...

חשוב שתיקח במשוואת הניתוח האופטימיות הזעירה שלך את העובדה שכן, כולם מרזים, חשוב שתזכור גם לשמור על זה, זה לא כזה פשוט.

סיכום

לא צריך לקחת את לוסי והיהלומים בשביל להגיע למצב מצוין. אתה תגיע. אני בטוח.
פרוייקט הפחתת הסיכון בריאותי ושיפור איכות החיים הוא מצוין ואופטימיות זהירה זה דבר בריא - אבל לא בריא כמו לעשות את הניתוח ולרדת במשקל. זאת עובדה.
תעשה את הניתוח וצא לדרך חדשה. אנחנו נהיה פה בשביל לתמוך בך.

מקסי, שיהיה בהצלחה, ואל תשכח לשלוח הודעה כשתגיע לעולם של לוסי ויהלומים בלי להכניס כימיקלים לגוף ולבקר במדינות שלעיתים נדמה שיש שם יותר אנשים קטועי גפיים מאנשים שלמים ותלבש מידת XL של איזה חברה שתהיה יפה לטעמך.

אני כל כך שמחה בשבילך כי אתה לקחת את חייך בידך והנה התוצאות, כל הכבוד!
אנחנו בחיים חדשים. נעמי.

תודה לכולם על הברכות.
כייף לרדת :)

אני 6 ימים לאחר הניתוח ומרגיש חלש, ולכן קצת קשה לי לחשוב על הליכות וספורט... אבל לאחר שקראתי את שתארת ואת השינוי שמתחולל בגוף כבר אחרי חודש.. אני כבר מחכה בקוצר רוח להיות שם.
בכל מקרה, ברכות על השינוי שאתה עובר ובהצלחה בדרך לקלימנג'רו

אפי