ערן

10 קילו בשבועיים זה לא טוב?!.למה אתה מצפה-להוריד 100 קילו בחצי שנה?אף פעם לא סיפרת לנו פרטים על עצמך.אנחנו לא יודעים בן כמה אתה,וכמה אתה שוקל,וכמה משקל עודף אתה סוחב על עצמך (אולי הגיע הזמן להתחלק בקצת מידע...)אבל תרשה לי להזכיר לך את הסטטיסטיקה-עייפתי כבר מלדקלם את זה!בשנה שאחרי הניתוח אתה מוריד בממוצע 60% מעודף המשקל.ז"א שאם שקלת 60 קילו מעל המשקל התקין-BMI 25-אתה צפוי בממוצע להוריד 36 קילו.אם תוריד 40 אתה מעל הממוצע.
כל שני וחמישי מופיע כאן מישהו/מישהי עם פנטזיות ללבוש מידה 38-40,לגדל "בטן קוביות" ולדגמן בגדי ים.רוב המנותחים לא חוזרים למשקל אידיאלי,וזה גם לא כ"כ נורא להתייצב על BMI 28.
פנטזיות זה נחמד,אבל אם מתעקשים להגשים אותן,זה מתכון למפח נפש.

גם אני צחקתי כשקראתי את המשפט אני שבועיים אחרי ניתוח ירדתי 10 קילו ונעצרתי ?
חמוווווווווווווווווווד כאילו דה???????????????? אני חותמת על 10 קילו בחודש מעכשיו!!!

מקס כמה אמרתה שאני צפויה לרדת אם ה BMI שלי 40 ? משקל 114 עקרונית (לא נשקלתי בחודש האחרון ...ותקפתי...)

עוד שאלה מאד חשובה... מאחר ועשנתי והקדימו לי את הניתוח... עכשיו אני לא מעשנת אבל זה זניח... אתה חושב שצריך לתת לי כדורים מדללי דם ? ז"א אספירין?

(מי שלוקח לפני כן) כדי למנוע דימום ייתר בעקבות הניתוח,וכך גם תוספי מזון עם אותו אפקט-מונעי צימוד של טסיות קוראים לזה בלשון הטכנית.שמן דגי מעמקים,ג'ינקו בילובה ועוד.
ולשאלתך הראשונה-נסביר את המתמטיקה להנאת כולם:ה BMI שלך 40.
25 BMI נחשב משקל תקין.60% מהפער זה ירידה של 9 יח' BMI כלומר ירידה ל-31.
באופן קונקרטי-לגבייך-הסטטיסטיקה אומרת שבעוד שנה תשקלי 84.מכאן ואילך כל ירידה נוספת מכניסה אותך לקטגוריית החניכה המצטיינת.ב-76 קילו תגיעי לBMI 28 שהזכרתי-יפה ולא פחות בריאה מבעלות משקל אופטימלי.
אישית אני מאחל לך שתגשימי את כל חלומותייך,אבל אם תתחילי ללבוש בגדי ילדים (מידה 38 )יישאר הרבה פחות לחבק !!

שלום מקס ברנר תודה לך על התמיכה. על עצמי קצת אני בן 40 אני שקלתי 150 ק"ג והורדתי 10 ק"ג בשבועיים אני בתחילת הדרך והדיאטנית אמרה לי שמורידים בין 7 ל-14 ק"ג בשבועיים הראשונים וזה בסדר עדיין קשה לי לתרגל לאכול לאט אבל אני מתאמן על זה עושה היתעמלות חחחח אני גר בדרום חיפה ועם לא אמרתי עוד משהוא אז בכייף אפשר לישאול

יש כאן מנותחי עבר (יניב,עופר )שפעם שקלו די הרבה, אבל מאלה שעוד לא נותחו,או שנותחו באחרונה,אתה מתקשה למצוא כאן גברים דשנים אמיתיים באיזור ה-150 קילו!
יש כאן איזה אופנה חדשה-וראויה לשבח-שבגיל די צעיר,או במשקל די סמלי (סביבות ה-120 ומשהו )הם תופסים את עצמם ועוברים ניתוח.
ואכן-זו לא חובה גם לגדל שיער שיבה וגם לפתח 4 מחלות לפני שמקבלים שכל.איך אומרים באיטלקית:"זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי !"

אני לדוגמא קצת שונה מפני שאני התחלתי דיאטה קודמת במשקל 165 ואחרי ירידה יפה של 55-60 קילו התחלתי לעלות לאט לאט בסולם המשקל ותוך שנתיים הגעתי ל140 המשקל בו נותחתי לפני חודש וחצי..... אתה מבין אני בת 37 ומרגישה בת 55 בגלל המשקל אבל לא עוד הניתוח יעזור לי לשנות את זה.

בקיצור גם אני נחשבת למשקל לא קטן...

שבת שלום
ליאת

יו"ר הבית היא נעמי שהיתה ב BMI 60 בערך לקראת הניתוח.

נעמי שלנו בכלל מלכה!!!!!!!!!!! מזל ששלחה תמונה...מי היה מזהה אותה בכלל.???
דוגמא ומופת האשה הזו. הגיל, המשקל והרצון - והתוצאה מדהימה.
מקסי, יעני אני עם BMI 56.8 - לא הייתי מתקבלת אפילו לבית התחתון...חחחחחח.
אני מקווה שמהרה בימינו לא נשמע יותר על כאלה BMI ורופאי המשפחה יקפידו עם מטופליהם בעלי פוטנציאל של "השמנה חולנית" להביאם לטיפול הנכון לפני המחלות
ומסות הגוף האסטרונומיים.
שבת שלום
שולה

תודה תודה על המחמאות, אבל אם אנחנו תולים תקוה ברופאי המשפחה, זה לא אופטימי, אני חושבת שצריכה ליהיות דרישה שהם יהיו חייבים ללמוד על ניתוח קיצור קיבה, הם כל כך לא מבינים, הרופא שלי פשוט עד היום אומר לי שהוא נגד, ומספר שאחותו רוצה לעבור "והוא שם וטו" אני שואלת אותכם, במקום שהם יתמכו, הם נגד ואומרים" את לא יודעת איזה מזל יש לך," עניתי תודה לאל ורופאים טובים אני 43 קג פחות!!!!
שולינקה את בראש המחנה של ההצלה והכח והיד נטויה להוריד לפחות עוד 22 קג, ואני הייתי BMI 61, ובאמת זה היה הסוף.
אני מאד הייתי רוצה לבוא למפגש, אני מתפללת שאוכל להשיג לאמא פילפינית עד אז, נקוה שהכל יסתדר, אמן!
כל טוב לכולם, נעמי.

אבל די קצרות...
אילו הייתי מגיע לבי אם איי שהיה להן הייתי מעפיל ל180-185 קילו ! מפחיד רק לחשוב על זה,כי גם עם 148 הרגשתי בן שבעים פלוס במצב רע.
נדמה לי שרק יניב -מבין הכותבים כאן-נשם את" אוויר הפסגות" הזה אבל כנראה בגיל 25 אתה מצליח להתמודד עם הכל-לפחות עד גבול מסויים.

מקסי כשאני חושבת אחורה זה נראה לי הזוי שבכלל שרדתי והצלחתי לזוז את מה שזזתי כבר (כמה צעדים ולנוח) ללא נשימה וללא יכולת לדבר .
ואל תשכח לפני 10 שנים נכנסתי "להרפתקאה" לבד ובדד....אין יעוץ, אין עזרה, אין מידע בקיצור היה המון "אין". ומסתבר שכנראה הייתי חזקה מהתחלואות ובזכות כח רצון ונחישות - עליתי והתעלתי על הכל- והנה ככה קיבלתי את חיי במתנה בזכות ולא בחסד.
ומאז אני עושה ככל יכולתי שכמה שפח7ת אנשים יגיעו לנקודה שבה אני הייתי.
אני המומה לאחרונה מהמשקלים שרצים כאן ובמיוחד מהילדים שאני רואה בקניונים שלא ירחק היום ויכנסו לפורום