הסיפור שלי ...חלק 2

כשהגיע הסניטר בעל שיני הזהב לקחת אותי לחדר הניתוח הוא נתן לאחותי ולחגי ללוות אותי עד ללובי (אחותי השמיע צלילים מהפלאפון שלה בכדי להפיג את המתח) ואז ההינו צריכים להפרד, ביקשתי מהנסיטר שאני רוצה שחגי יחזיק לי את היד עד שארדם אז הוא ענה שאסור ועכשיו יאלה נפרדים ניפרדתי מחגי אחותי והבטחתי לעצמי לא לבכות אך יכולתי לשמוע את דפיקות הלב של עצמי. ירדנו במעלית והגענו לחדר ענקי בו כול הנשים מחכות לניתוח התיישבתי על המיטה והחזקתי את ספר הפנחס שלי, כשהגיע האחות ואמרה שאי אפשר להכניס את ספר הפנחס הזה לחדר הניתוח אמרתי לה קודם כל קחי אחד לעצמך זה ספר ששומר וזה נהדר ושנית אני עם הספר הזה מתנתחת ואין בכלל שאלה. היא נסתה לשכנע אותי שזה יכול ללכת לאיבוד אך אמרתי לה שלא תדאג לספר וזה בסדר. השעה היתה עברה לה חצי שעה ואני מחכה, פתאום ראיתי את ד"ר רזיאל שאמרה לי שהרגע היא סיימה את הניתוח הראשון והכל מצויין ותכיף גם אני נכנסת אמרתי לד"ר רזיאל על הספר ושהיא יכולה לקחת אותו אח"כ אליה וכך בכל ניתוח שיהיה איתה והיא שמחה מאד וכך באמת היה. אחרי כמה דקות הגיע אחות לקחת אותי לחדר הניתוח שמה היה זוהר אמרתי לה הי זוהר אני מחזיקה את ספר הזוהר ביד כרגע, זוהר אמרה לי שהיא יודעת שזה מהמרכז לקבלה ושהיא הולכת לשם, אמרתי לה הי זוהר אולי את מכירה את אחותי היא גרה במרכז לקבלה, אחרי בירור של שניות מסתבר שהיא חברה מאד מאד מאד טובה של אחותי ואכן מכירה אותה ומיד הרימה טלפון לחגי ולאחותי ונתנה לי לדבר איתם ולהרגיע אותם שאני בידים טובות. ואף נכנסה איתי לחדר הניתוח החזיקה לי את היד ואמרה שהיא שם עד הסוף ושאני יכולה להרדם בשקט.

נכנסתי לחדר הניתוח העבירו אותי למיטה פיצית מברזל , ישרו לי את הרגלים ואת הידים כמו שקושרים (משוגעים למיטתם) ונתנו לי את מסכת החמצן התחלתי לשאוף אויר ואמרתי לעצמי לא נרדמת, לא נרדמת, לא נרדמת ו.... התעוררתי כשחגי מעליי ואני פוקחת את העיניים ואומרת זהו תודה לאל אני אחרי....