מפגש מוצלח+ספריית תצלומים

שלום מקסי,
ספריית אחסון תמונות כאן באתר עדיין לא "עלה לאוויר" לצערי הרב. לפי הידוע לי עובדים על זה, אך טרם נתנו מועד להפעלת האפשרות.
ליתר בטחון שמרתי במחשבי את כל התמונות .
כמו ששמת לב ממפגש למפגש כוחנו עולה ומפיקים לקחים - נשפר ונשתפר לעתיד.
.
מקסי - אין על "סוף העולם שמאלה" - נלמד את החדשים להגיע.
שבת שלום
שולה

אל תנצל את הכבוד שאני רוכשת לך ... אם אתה יודע ומגיע גם 3 פעמים בחודש לסוף העולם שמאלה אז גם אחרים יידעו... חוץ מזה שהתאריך הבא כבר נקבע ל 4.7 יום ההולדת שלי אז תרגע ותקח בחשבון שהפעם אתה במטבח עם אבא שלי ביחד....

אפשר לקבוע ל- 7.7.11 (איזה תאריך יפה) - בגלל הנוחות של יום חמישי.

חוץ מזה יומיים אנחנו בלי דיווח עדכני. איך מרגישה הנסיכה??
חיבוק
שולה

בית המידות של לילך וחגי נמצא במרכז הארץ.אמנם צריך לנסוע בדרך פטרולים בין חממות נטושות,אבל כאמור הייתי שם 3 פעמים בחודש האחרון,כך שהאוטו שלי (העונה לשם:"מקסימיליאן השני" עוד מלפני שאני נעשיתי "מקס ברנר" )מכיר את הדרך גם בחושך.ורשמתי לפניי שברבע הראשון של יולי יש אירוע.
רק מה? "סוף העולם שמאלה" זה תיאור גנרי !כזכור לך היו דיבורים על מפגש בסלון ביישוב קטן בהרים שמעל אבו גוש,והיו דיבורים על חצר בקצה הרחוק של ואדי מילק.
האם היית מגיעה לשם אם היית צריכה לנסוע בשלושה אוטובוסים?האם היית עושה 100 ק"מ בכל כיוון במחירי הדלק הנוכחיים כדי להגיע?
ההימור שלי הוא שהיו מגיעים 12 אנשים מה"משוגעים לעניין" ואולי עוד שלושה בני זוג כמאבטחים.במיקומים האלה אני עוד בפנים.
ומה אם יש לנו חברים שהמרפסת שלהם נשקפת על המכתש הגדול או על ימת החולה?!למפגש הזה גם אני לא אגיע כנראה.
לזה התכוונתי.

אני מבטיחה לך שמי שירצה להגיע, במאמצים משותפים אנחנו לא נשאיר אף אחד מחוץ למעגל. מבטיחה!!!!
אני מקווה שמל לא קראה את דבריך...אחרת תבקש עזרה לחנוק אותך. חוץ מזה ...עלה רעיון בראשי...מה דעתך על קצת "סע ותייר במרחבי ישראל". מי אומר שצריך רק לשבת לפטפט ולהפעיל לסתות. אפשר גם אחרת. נדלקתי על הרעיון של עצמי!!!

בעתיד הנראה לעיין נראה לי שאוכל לארגן חבילה נאה של חולצות במידה 56-58 ושאר פריטים בסגנון.מצד שני ,כשארד יום אחד מתחת למידה 52 בחולצות (זה מה שאשתי הרשתה לי לשמור כשדגדגתי את ה-150 קילו )נצטרך לבנות את המלתחה מחדש,וזה די קוץ בתחת (אם נתבטא בלשון ספרותית ).
אני מניח שכל היורדים באותו מצב ,כך שניתן יהיה לשמח רבים מבלי לדלדל את משאבי כדור הארץ ע"י קניות בזבזניות של פריטים חדשים רבים.
למען הדורות הבאים-מחזרו !!! לא רק בקבוקי משקה

ובעניין הקודם שדנו בו-תבדקי אותי !
קבעי מפגש פורום במסעדה של מוזיאון המרציפן בכפר תבור-112 ק"מ ממרכז ת"א-ונראה כמה חברים הגרים דרומית לחדרה יגיעו...

זה עדיין בגדר רעיוןן. אבל לא נשכח. אני רוצה לקוות שבחודשי בקייץ יבוצע

גם אני סרטנית ולי יש יום הולדת ב-19.7

איפה זה סוף העולם שמאלה?

בין הוד השרון לרמת השרון מקום נפלא "רמת השבים"
בהצלחה ביום שלישי
נא לעדכן וד"ש חמה ממני למנתח שלך
שולה

שיעבור קל ובפגישה הבאה ב"ה רזה......

חברים
רמת השבים זה אחלה מרכז...
חוץ מזה
בעוד יומיים אכנס לרשימה המכובדת של המשורוולים, תודות לעבודתי האינטנסיבית לא עצרתי ביומיים האחרונים לחשוב על זה ולהתמודד עם חששות- למרות ששינה עמוקה נראית לי רעיון לא רע (אבקש להשאיר אותי בהרדמה לשמונה שעות מזמן לא ישנתי כל כך הרבה...) אני , כמו כולם ודאי, חושש לצד ציפייה אופטימית לבאות (שסוף סוף תרד הסוכרת וכאבי העיניים הנילווים, שיסכימו לקבל ממני דם בהתרמת דם, שהגב יפסיק לכאוב מעומס הבטן שהוא נושא ושהבטן לא תבלוט למרחקים...)
יום שלישי שלוש וחצי אחה"צ, הרצליה, זה עומד להתבצע- המפגש אתכם וההיכרות אתכם חזקו אותי באופןן שקשה לי לתאר- איזה מזל שנכנסתי לפורום הזה ופגשתי את כולכם.

נשתמע

רוני

על הודים ומרוקאים המשחקים קריקט בעיירה שכוחת אל בנגב,אבל "סןף העולם שמאלה" היה ביטוי שגור למקום רחוק ונידח לפחות 20 שנה קודם לכן !לכן אין לי מושג למה שולה,לילך ,ואולי גם אחרים פה,חושבים שזה שם שמור לקוטג' של לילך ברמות השבים (על גבול גבעת חן ).כל שביקשתי להגיד שכדאי לקיים את המפגשים באתרים עם נגישות טובה גם בתחבורה ציבורית,ולא בקצוות הארץ.אני משוכנע שיש בקרבנו כאלה שלא מצויידים במכונית מודרנית עם מיכל דלק מלא ו ג'י פי אס עדכני.
כידוע הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות !
באשר אלי:המרחק מביתי לביתה של לילך הוא 22 ק"מ ויש לי מכונית כאמור,כך שאני ממש לא משתמש בביטוי הנ"ל לציון בית פרידמן ברמות השבים !!!

לרוני-הצלחה בניתוח ורפואה שלמה

ולדני-אתה יכול להתחיל לקחת בי קומפלקס 100 כבר מחר בבוקר.זה לא יזיק גם אם זו לא הסיבה,ואם כן-ישפר את הרגשתך.

סוף העולם שמאלה - מדבר על עיירה בשם דימונה.
כשעבדכם הנאמן עלה לישראל(והיה בן 6), הסוכנות הפנתה את משפחתו, לחור הנידח
הזה.
הסרט הזה החזיר אותי לילדותי, אני חוויתי את מלחמת ההודים מול המרוקאים,
ואני, הארגנטינאי, חטפתי אבנים (תרתי משמע) משני הכיוונים,יש לי צלקות עד היום...

3 חודשים ארך הסיוט, עד שאמא שלי לקחה פח נפט ואיימה להצית את הסוכנות אם לא יטרספרו אותנו מהמקום הזה...

האיומים עזרו - ועברנו לאשדוד בתחילת 1974.

סוף שיעור היסטוריה,