עוד שבועיים

חברים,
בזמן האחרון פחות יוצא לי להכנס וכשאני כבר נכנסת אני מבינה כמה שזה חסר לי... הו העידוד...
אז בעוד שבועיים, ב-12.4 אני אנותח בע"ה במדיקל אצל ד"ר שוורץ ואני כבר לא יודעת באילו מילים להשתמש כדי להביע את מה שאני מרגישה: התרגשות, פחד, ציפייה, חשש מהעתיד לבוא (ולא העתיד הקרוב אלא דווקא הרחוק בו צריך לשמור) ועוד אי אלו רגשות שלא חשבתי שקיימים.
אני דווקא לא פוחדת מהניתוח עצמו, אליו אני מתייחסת כמו ללכת לחדר לידה. אני חוששת מהמוח שלי. לאן אנתב את הדחפים האלו שמוצאים פתרון רק באוכל? איך אגיב כשכולם מסביבי יאכלו דברים משמינים אך טעימים ואני צריכה לשמור? האם אהיה חזקה (כמובן שמקווה שכן)? האם באמת זוהי דלת לחיים חדשים או שמא (שוב) כעבור שנה שנתיים אעלה שוב במשקל?
אני מאתמול בדיאטה דלת פחממות. בבוקר קשה לי בלי הפחממה אז אני נתפסת למילותיו של מנתח שאמר "תשתדלי כמה שפחות" ולא אמר "אסור" ולכן מרשה לעצמי בבוקר מנה של גרנולה או 2 פרוסות לחם. האם באמת מסתדרים אחר כך בלי לחם (קראתי שזה קשה יותר לעיכול)?
במקביל אני חוזרת ביום ראשון הקרוב לעבודה אחרי חופשת לידה של 4 חודשים ככה שאני עמוסה ברגשות.
מקווה שלא עייפתי במילים.
יום נפלא!