שינויים עקב הניתוח

אין שינויים, את פשוט מרגישה נהדר והקילוגרמים נושרים.
כל טוב, נעמי

שלום אסתר
שאלה טוב מאוד ונכונה מאוד שאפשר הרחיב עליה את הדיבור במשך ימים ושבועת.
אז כמו בכל דבר הקשור בנו, באישיותינו ואופיינו - כל אחד מגיב אחרת.
ברור שאדם הנחשב חולה, בגלל השומן ולוקח תרופות כרוניות, חיי היום יום קשים עליו - כמו להתכופף, לגרוב גרביים, הליכה, היגינה אישית - לפתע כל הפעולות היומיומיות הפשוטות זה "משחק ילדים" חחח. הבריאות משתפרת, לוקחים פחות תרופות או בכלל לא, אפשר לעשות פעולות יומיות לבד בלי לבקש עזרה וכמובן השינוי במראה שזה ה"מס ערך מוסף" שמביא איתו מחמאות מהסביבה.
זה לא קל להתמודד עם השינוי ויש מלחמה לא קלה. אבל כאשר ההתמודדות היא עם תופעות חיוביות ויש עזרה ותמיכה...הכל נראה אחרת, נראה וורוד ועם עתיד טוב.
יש קשיים, איך לא, אבל הם מתגמדים לעומת הנחת שבתוצאות.
מי שמתמיד עם "השילוב הקולני" - דיאטנית, קבוצת תמיכה, פעילו גופנית - עובר את השינוי של הרגלי אכילה ואורח חיים בקלות.
תמיכה לא תסולע בפז - ראי הפורום הנכבד הזה. גם שהתמיכה לעיתים היא רק תקשורתית כתובה, זה מחזק את האנשים ונותן את הכיוון לדרך הנכונה.
מעבר לכך, אנחנו פורום מאוד מגובש ונפגש עם כל מי שמביע רצון לפגוש ולקבל חיזוק מוחשי.
תוכלי ליצור קשר בכל עת ואני וחברי הפורום נשמח לעזור ולתמוך בכל עת.
שבוע טוב

שלום,
הדבר היחיד שחווה שינוי אצלי זה מצבי הרוח ... שמתי לב שלאחר הניתוח אני דכאונית יותר עצובה פגיעה... יש למשהו תשובה/עצה/עבר חוויה דומה....?

למה דכאון להיפך צריכים להיות מאושרים כי הכל משתנה לטובה אני ירדתי עד כה37 קילו אני מסתכלת במראה ולא מאמינה שמחה ומאשרת תסתכלי בצד הזה ולא יהיה לך דכאון בכלל

אני קוראת בפורום כאן וגם משתתפת בהרצאות וכנסים, השינוי הוא לטובה במנותחים.
יש מקרים שקשה להתמודד עם השינוי ומתעוררות בעיות . במקרה זה רצוי ומומלץ לפנות ליעוץ ולשיחות ולקבל את הכלים להתמודד.

בוקר טוב עופרה,
שולה ברשותך כמובן מה שאת מציעה זה נכון מאוד, אולם יחד עם זאת הרי אם נימצאים סמוך לניתוח, ואו כמה חודשים מהניתוח קיים קושי כל כמה זמן, כלומר אם נימצאים בשבועות הראשונות אחרי ניתוח לפעמים כועסים וחסרי שקט, ואם נימצאים בטווח של כמה חודשים לא מחייב אבל לפעמים קורה ש"נופל האסימון" ומבינים שהראש והקיבה לא פועלים יחד, ואם נוסיף את המשקל שלפעמים ניתקע, ואו עולה, אז זה בהחלט עלול להשפיע על מצב הרוח לתקופה מסויימת לכן כמובן בנוסף להצעתך שולה, כדאי שעופרה "תברר" עם עצמה את כל העיניין ואם זה קורה לפרקי זמן מסויימים פשוט להיעזר בפורום הניפלא הזה ובבני משפחה "לשחרר קיטור" ואם זה כל הזמן אז לפנות לייעוץ מומחה.
בהצלחה וליווי חיבוק וחיוך ענק.

בוקר טוב
מה שאת אומרת נכון ביותר ולא רק בנוגע לניתוחים שלנו. כל אדם עובר במהלך היום/שבוע/חודש....דברים שמשפעים על נפשו ומצב רוחו. "לדבר עם עצמך" זה מעולה. למקד את הבעיה ולשים את האצבע בנקודה "הכואבת" ולשתף את הסביבה הקרובה המבינה...כדברייך "לשפוך". ראשית זה כבר 50 אחוז טיפול...משחררים לחץ (קיטור) שנית , מקבלים סעד בעצות ובמילה טובה והכי חשוב - לא מרגישים לבד ורואים שהבעיה מתגמדת כי למעשה הכל בגדר הנורמלי.
תמיד אמרתי וטענתי - תמיכה היא חלק מההצלחה. ולא חשוב השלב בו אתה נמצא - תמיד משהוא מתעורר ותמיד טוב שיש למי לפנות.
ולעצם השינוי שעוברים עם הניתוח. השינוי הוא עצום!!! בהרגלי אכילה, הרגלי התנהגות, תפיסה עצמית שונה....הערכה עצמית. כמובן שחייבים להיות ערים ומודעים למה שקורה לנו בגלל זה אני טוענת שקבוצת תמיכה זה הפתרון (באופן מודגש), זו גם מחוייבות כלפי עצמך וכלפי הקבוצה להתמיד.
אני רוצה לקוות שלא ירחק היום שבכל בית חולים תהיה מרפאה רב תחומית שתלווה את המטופלים מיום הגעתם ליעוץ ועד לפחות שנה לאחר הניתוח. הדבר תלוי המון בנו - להתארגן לפנות לגורמי הבריאות והרווחה של משרד הבריאות וקופות החולים, ולהביא בפניהם את הצורך של הציבור ההולך וגדל הזקוק לטיפול משלים למה שהמדינה הכירה כמחלה וכללה בסל הבריאות.
אני מקווה שבחודשים הקרובים במסגרת העמותה נוכל פחות להביא בשורות טובות במימוש הקמת מרפאות רב תחומיות פעילות בכמה שיותר מרכזים רפואיים.
בנימה אופטימית זו יום נעים לכולם
שולה

חרדות ממושכות עלולות לגרום לדיכאון.גם יש דיכאון אחר לידה...אחרי חופשה... אחרי שבת...אחרי ארוע שמח: בר-מצווה, חתונה וכו. צריך לטפל בזה פסיכולוגית. אצל כל אחד זה נובע מסיבות אחרות.

כמו כול שינוי בחיים עבודה זוגיות אנחנו קצת בהלם אז גם כאן יש לזה בקטנה עד שמתרגלים לכיבה למצב הנוכחי באכילה בשתיה בפירגון פיתאום בראש אנחנו שמנים ולוקח זמן להתרגל קחי אוויר את ניראת נהדר תעשי ספורט זה משחררר יום טוב מתוקהה

אני מודה לך על תשובתך המקיפה. יש לי חברה (כלומר הייתה...) שחל שינוי בהתנגותה ואני מקווה כפי שקראתי כאן מכמה תגובות שזה מאוד אינדיבידואלי.בהצלחה לכולם ובעיקר לך על ההסבר המקיף והסבלני לכל אחד בפורום הזה.

קודם כל תודה על המילים ההכוונה והעידוד...
שרה מ. לשאלתך... נותחתי ב- 21.02.11 ... איני מבינה את פשר הרגשות הללו אבל אני מרגישה כמעין סוג של "דיכאון לאחר ניתוח...(לידה...)" אני מקווה שזה יעבור עם הק"ג שינשרו בהמשך... (עד כה ירדתי 14.5 ק"ג...)
תודה לכולכם...

עברת את הניתוח 5 ימים אחרי ועקפת אותי ב 3 קילו!!! רק על זה את צריכה לשמוח....
אבל אם להתייחס לשרשור שלפניי.... גם אותי הזהירו לפני הניתוח שאני עלולה להכנס לדיכאון ועצובים מכל מני סיבות וגם מזה שלא אוכלים הרבה ובארוחות משפחתיות וחגים מרגישים מסכנים אז ככה : סופ"ש אחרון ביליתי עם באילת עם חגי ואחי ... אני לא צריכה לספר לכם על גודל הארוחה של ליל שבת... אז אחרי שעברתי בין כל סוגי האוכל החלטתי מה אני שמה בצלחת ... והפתעתי את עצמי ששמתי יותר מחצי ממה שהבטן יכלה להכיל... אז במקום להתבאס שלא טעמתי מזה ומזה ומזה ומזה התחלתי למלצר את החבר'ה ולהביא להם כל מה שביקשו... חגי כל כך שמח שהוא לא היה צריך לקום והכל הגיע אליו לשולחן... אפילו השולחן לידינו ביקש צלחת קינוחים ושמחתי לבצע את המשימה ולא הרגשתי דפוקה בכלל נהפוכו... שמחתי שסוף סוף קמתי מהשולחן עירנית וחיונית ולא כמו מה שקורה אחרי ארוחה במלון או אחרי חג....

תארו לכם שאפילו ניצלתי את חדר הכושר במלון והתאמנתי שעה שלמה לבד בחדר כושר ענקי... וכולם ... הלכו לישון .... שבעים אך עיייפפפפפפפפפפפים....

בקיצור אני מאושרת על המתנה שעשיתי לכבודי... אמנם יורדת בקצב של צב אבל לא סובלת , לא מתלוננת, לא רעבה.....מאושרת!!!!!

מרשה לעצמי להעביר את תשובתך לשאלות הנפוצות.
יולי מתקרב...זוכרת!!!!

אהבתי את התגובה...
באמת נכון שלא אוכלים הרבה והמשקל יורד לאט ומבוקר והכל טוב ויפה ... אך איני מבינה את פשר מצבי הרוח הללו... בכל דיאטה שהייתי יורדת במשקל הייתי קופצת מעל הגג על כל גרם שנשר ממני... אך הפעם קשה לי נפשית עם כל התהליך ולא מבחינת האוכל והזמנים להפך הכל מסתדר כמו שצריך... אך איני מצליחה להבין מה מעיב על מצב רוחי... לטענת מכר שלי כנראה ציפיתי ליותר מידי וממשיכה לצפות ליותר מעצמי ופשוט הגוף שלי לא עומד בזה... מקווה "שאשתחרר" עם הזמן... מה שבטוח אני מודה על הפורום הזה שלדעתי יותר כייפי ומעניין ממשורוולים... :)

אי אפשר להשוות בכלל בנינו לבין המשורוולים ...אנחנו משפחה... הם לא!
לגבי ההתבאסות שלך דברי איתי בטלפון ... אני מוציאה אותך מזה בשנייה.... 052-4475100 עדיף אחרי שמונה בערב אחרי שהבנדיט הקטן הולך לישון!

אני מה זה מאושרת בשבלך אני קוראת כול צעד שלך ואת גדולה מהחיים אין לי ספק עוד קצת ואת על המסלול שיהיה חג שמח וכש ר אוהבתתתתת