מה עושות לנו המחמאות ?

קודם כל בהצלחה בדרך הקשה ליעד (עכשיו גדולתך וגודלת קיבתך תחשב :))
אני עוד לא שם בענין המחמאות אבל כשועלת קרבות הדיאטה יכולה להגיד שאכן לא זה מה שעזר לי בשעות הקטנות של הלילה מול המקרר.
מה שעזר לי זה זוג המכנסים המדהים שהצלחתי להכנס אליהם סוף סוף, או המחשבה על הבובה בחלון הראווה שאוכל להכנס למידותיה (ולא מעולם לא הייתי במידות אלו).
מחמאות זה משהו שמחזיק אותנו בימי החול אך לא בלילות הקרים. ולצערי אנחנו מסוג האנשים שיש לנו בעיה עם יכולת התמדה (לכן הבאנו לעזרתנו את המדע) כך שקשה להחזיק מעמד !!
מה שעוד עוזר זה האנשים הטובים, כמו קבוצת המנותחים בפורום זה המביעים דיעה התומחים מתוך הכרות של הנושא מתוך אותה חוויה , ולא אלו שאומרים ואואו איזה יופי ירדת, ומאחורי הגב.. יש להם מה להלעיז... כי הם לא עיזות פזיזות עם חסה בין השיניים :)
סליחה על האריחות אבל גם אני אוהבת להתפלסף לפעמים...

המשך יום נפלא לחיים החדשים
אורלי

אני לא מבינה את מה שאתם אומרים אני עדין לא עשיתי את הניתוח יש לי תאריך לעוד חודש וחצי יש לי חברה שהיא שנה ו.. אחרי הניתוח היא ממש לחא מסוגלת לאכול כלום והיא לא מנשנשת בכלל אני לא מבינה איך אתם מרגישים את זה .
הבעיה של הרעב והנישנושים לא אמורה להיפטר ?
אז למה בעצם עושים את הניתוח ולא דיאטה רגילה??

אני נאבקת עכשיו גם גמד (מעדן) קטן וחמוד ומנסה לדחוס אותו בתוך הכיבה שלי, רק שהגעתי עד השליש האחרון ועברה כבר שעה מאז שהתחלתי לאכול...
חחחחחח אז רעב לא בקטגוריה שלי :) עדיין
אבל כנראה שלאט לאט הכיבה קצת מתרחבת ואז יש...

בהצלחה

המשך יום נפלא
אורלי

רעב, זה כשאתה מרגיש שאתה חייב לאכול משהו, כל דבר.
תיאבון, זה כשאתה מחפש להכניס משהו טעים, לא כל סוג של מזון, משהו מגרה.

בעקבות הניתוח, אין לי רעב יותר, אני לא חייב לאכול, לא נתקלתי במצב שהרגשתי ש"נדבקת" הבטן לגב, כמו לפני הניתוח.

אבל התיאבון, הוא נשאר איתנו לתמיד, העיניים בעלות התיאבון שלנו והאהבה שלנו לאוכל, לא עוברים עם הניתוח. שם נדרשים תעצומות הנפש שלנו לעבוד כדי למגר את התיאבון, ושם נמצא גם הכלי הנפלא שקיבלנו,השרוול, שגם אם נשברנו נפשית, הוא כבר ידאג שה"חטא" לפחות יהיה קטן ומוגבל - וזה בסדר....

הכותב: מנותח 7 חודשים , ירד 45 ק"ג והגיע ליעד הנכסף: מידה L בחולצות ו- 42 במכנסיים. עם מידות כאלה, מה אכפת לי ה- BMI?

כמובן שנסיונך הוא הקובע ואני חושבת שכל מילה שלך היא בסלע.
החוויות שאנו צוברים לדעתי בשבועות הראשונים (אם נזכור אותם) הם הכוח להמשיך ולהחזיק ..
כל הכבוד על ההגעה למשקל היעד הלוואי עליי :)

האבחנה שלך על רעב ותאבון הוא כל כך נכון.. אבל כמו שאמרת לפחות הפעם החטא יהיה קטן יותר (חחח מזלנו לעומת האחרים)

וכן, אני עדיין נאבקת באוכל.. (עכשיו זה קצת גיל עם קוטג')
וכמו שכתבת בפעם אחרת.. גם זה יעבור כמו שהניתוח עבר (למזלי לא הייתי צריכה לחכות כלכ ך הרבה כמו האחרים)

ובכלל אני שמחה גם על המאבקים האלו :)

המשך יום נפלא
אורלי

לי לא מחמיאים נקודה
כשאני נראית טוב אוהבים אותי פחות, בלשון המעטה.
מישהו אמר- את אמא של "xx"?
פגשתי אותך לפני שנתיים ולא הכרתי,
את נראית כעת הרבה יותר טוב...
עניתי נרגשת_ תודה רבה!
שמחתי מאד!!!

ולא שממש יש על מה בינתיים כי מחט בערימה של 115 קילו... מי רואה?!
ודווקא בגלל זה אני לא אוהבת כרגע את המחמאות... מרגישה שהן מאולצות- אין ממש שינוי ואני עדיין שמנה- יש עוד כל כך הרבה קילוגרמים לרדת- אז מה מחמאות עכשיו?? הה?? אני יודעת שזה נאמר מכל הלב (לא תמיד....) אבל זה מ-ג-ו-ח-ך! "וואי... איך יפה לך..." או "יואו... כמה ירדת? מה זה? מטורף" כאילו- רבאק! מה כבר ירדתי... (האמת שאני לא יודעת כמה- אבל...)
אז זו הדיעה של לגבי מחמאות- בינתיים!

אני נהנת כל רגע ורגע מהמחמאות ואני יגיד לך איך אני מצליחה לסרב בלילה לדברים הטובים במקרר : אני פשוט לא מרשה לעצמי , אני כל הזמן מוצאת אתגר חדש לאן אני רוצה להגיע .
הלכתי לניתוח כשמידת המכנסיים שלי היא 54 , לפני חודשיים קניתי מכנסיים במידה 42 ואתמול קניתי מכנסיים במידה 40 נכון שזה קצת קצת צפוף בבטן אבל ב 10.7 יש לי ארוע מהמשפחה של בעלי והבטחתי לעצמי שרק אז אני לובשת את המכנסיים כשהם לא צפופות בבטן אני חושבת על ההופעה שאני הולכת להפגיז ולפוצץ לכולם את העיניים .
מהמשפחה של בעלי כמעט אף אחד לא ראה אותי מאז הניתוח ............... והיעד הבא מידה 38 .
בהצלחה .....

מרבית האנשים מעדיפים לההירס על יד מחמאות ולא להיבנות על ידי ביקורת, משפט נכון ביותר למצבי שלי.
ירדתי מ 118 ל107 תוך חודש (היום בדיוק) רואים היטב ואין מי שלא מחמיא.

כשמן עם אופי מחורבן, אני חש שהמחמאות רק מעודדות אותי לאכול גלידה במקום יוגורט (שהרי הורדתי כבר שליש מצפי הירידה הכולל בחודש ומה סטיה קטנה תשנה? ) לישון עוד שעה בבוקר במקום לצאת להליכה או חדר כושר או לנסות לאכול במרווחים קצרים כי זה אפשרי.

לי זה לא עושה טוב ואני מנסה להתעלם ככל שניתן.

אני פשוט גאה ב"חפרנות שלך"....שמע נושא הורס העלת כאן.
כנראה ש"המחמאות" פועלות שונה על כל אחד ואחד. כל מנותח , במקרה זה, ואופיו.

המעניין - מה שלא עושים לא טוב. לא מחמיאים - נעלבים (יעני צרי עיין להגיד מילה טובה). מחמיאים - מעוררים בנו את יצר הרע (קדימה אוכל)!!!!
אז מה לעשות? מה התשובה? יש פתרון? נעלה סוגיה לזו כל חברינו המלומדים העוסקים מקצועית בתחום וואמורים להגיע למפגש הקרוב שלנו.
עלי אישית - מחמאות עובדות מעולה!!!! מקבלת זריקות עידון מכל מילה מלטפת ומתחנפת חחחח.
מקסי לך תשובות להכל (הרי בעיני אתה מושלם, מה לעשות) הכיצד ניתן להתמודד עם ה"באג" הזה? האם להתחיל לבקר ולשלול ואז נשיג המטרה?

אומרים שאת ההסטוריה כותבים המנצחים-כך גם כאן !שלושה חודשים ויותר אחרי הניתוח נשארים כאן רק "המנצחים"-שהורידו המון במשקל,שלובשים בגדים במידות שאני בגיל 17 כבר לא יכולתי ללבוש,ושפתרו את כל הבעיות הפסיכולוגיות לכל החיים.
למרות הקריירה שעשיתי ב"ממסד"-הלוזרים תמיד נראו לי יותר מרתקים,אבל אין להם כאן נציגות אותנטית !אין כאן מישהו שאומר:"נותחתי לפני שנה וחצי ואני שוקל 10 קילו יותר.למדתי לחיות מ-400 גרם קשיו ביום,שתי חבילות גלידה,במבה ושוקולד ..."
לכן-ולמרות שבשורה התחתונה אני יורד במשקל לפי הציפיות שלי (ושל המנתחת )קיבלתי עלי להיות "שגריר "של אלה שקשה להם-ששונאים ספורט,שאוהבים מתוק,שלא אוכלים ארוחות מסודרות,שעוף וסלט ירקות לא עושים להם את זה...

ובמעבר חד למחמאות :אני לא רגיל לקבל מחמאות על הפחתת משקל.בגיל 22 שקלתי בערך 90.בגיל 32 בערך 110 ,ובין גיל ארבעים לחמישים הסתובבתי ברצועה שבין 140 ל-150.קו רציף פחות או יותר של מעבר מ"שמנמן" ל-"לווייתן".לא זוכר איך זה ללבוש "לארג' "ואני גם לא מאמין שזה ייקרה לי בחיים האלה.
למה פתחתי את שרשור המחמאות ?כי כשאני מקבל אותן אני נוהג כמו שגריר פולין :חיוך קטן,הרכנת ראש ,ואני אומר :"תודה רבה,אבל אני עדיין שוקל 120 קילו ויש עוד הרבה עבודה לפנינו "
מצד שני-כשאני פוגש עוגת מוס תלת שכבתית (קוראיי הנאמנים כבר יודעים שזה לא רבע סטייק פילה שיטלטל אותי ) אני נזכר "השכנה החנפנית אמרה שאני נראה יותר צעיר ב-10 שנים ","הפרופסור מבית הכנסת אמר שאני נראה מצויין "אז למה לא לחגוג את ההישג ?
אפרת אומרת :"החגיגה שלי היא שארוץ מחר לקנות מחר מכנסיים במידה 42 "אצלי זה לא לוחץ על "הכפתור "הנכון.אני יכול אולי לנסוע מחר לחנות של השמנים ברעננה,ולקנות מכנסיים במידה 56 (שאולי ייסגרו על הבטן )אבל חגיגה זה לא !
לפיכך ביקשתי את עצתכם-איך רותמים את המחמאות באופן חיובי לתהליך ??

דווקא אני, הווינר שהגיע למשקל היעד ומהר.
דווקא אני, זה שמתהדר במידה L ויכול לקנות בגדים בפוקס קידס,

דווקא אני, זה בדיוק התגלמות כל מה שאתה מסוגל לשאוף להגיע אליו, בכל הקשור להישיגים בהרזייה.

למה אני?
ואני כותב כאן בלחש , זאת כדי שרק אתה תשמע אותי.......

כי אני ממעט לאכול פירות וירקות - הם לא עושים לי את זה.
אני ממש אלוף בספורט, הכוונה שלי שאין מבחן טריוויה בתחום הזה שאני לא לוקח ב"הליכה". בפועל בכל הקשור לפעילות גופנית, הפעילות היחידה שאני עושה - זה לדבר על זה.
אני לא מקפיד על ארוחות מסודרות ועל זמנים בין ארוחות.
הפסקתי ללכת לדיאטנית - מזמן.
אם יתנו לי לבחור בין סטייק פרגית לבין עוגת קרם, אני אקח חצי וחצי.


כן, מקסי, זה בדיוק אני, ואני בדיוק כמוך, אנטיטזה ל"לוזר".
תמשיך בדיוק כמו שאתה, ואל תשכח לבוא אלי בעוד 5-6 חודשים , לקחת ממני את הג'ינסים במידה 46.

כרגיל כל פעם מחדש ני צוחקת ממה שאתה רושם
אצלי האתגרים שאני מציבה לעצמי עובדים .
מקווה שתימצא את הדרך שלך לא להתפתות לעוגת שכבות
בהצלחה

מראש אבקש, שאף אחד לא ייפגע - הכל בבדיחות הדעת, גם לה אנו זקוקים כדי להסית את המחשבות מהאוכל - הומור הוא כלי להרזייה מהירה יותר, ספר שאכתוב בנושא ימכור מליונים.

מקס - בתור עוגת קרם שניט במקרר, אני אומר לך," לא כדאי לך, מאוחר עכשיו, ואתה בכלל לא נראה טוב...לך לישון אתה לא עייף? תיקח ביס ממני ותרגיש רע אחרי? לא חבל, אני משוכנע שבמיטה תמצא משהו מסעיר יותר לרגע זה....לך לך כבר....."

אורלי - המכנסיים יושבות עלייך - "פצצה" - אין אין אין - חבל"ז

רותי - בן "XX" כל מי שמעיר הערות צבועות ולא מתכוון למה שאומר.

יושי - מהפעם האחרונה שראיתי אותך, (למרות שמעולם לא ראיתי אותך) רזית יפה, אבל תשמעי, את עדיין מאוד שמנה, אולי תשקלי לעשות ניתוח קיצור קיבה - קראתי באיזשהו מקום שזה עוזר...

אפרת ע. - את כבר בכלל לא שייכת לפה, פורום אנורקסיות כפייתיות זה בכתובת URL אחרת.

אלון ג - מה? ירדת במשקל? לא רואים עליך כלום.... תבדוק את המכשיר שאתה נשקל עליו, הוא בטוח מקולקל, חחחח מדמיין זה..... שמן אחד!!!


טוב, אני מקווה שכל אחד שמע את מה שרצה לשמוע......
אני ממליץ לכולם לעשות את אותו הדבר, בכל מה שאומרים לכם, תשמעו רק את מה שאתם רוצים לשמוע!!!

אולי זה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע... ואולי לא...
כי כמו ששולה ציינה אף פעם לא נהיה מרוצים- אם אומרים "רזית" זה לא בא טוב ואם לא אומרים כלום זו צרות עין....
אז מה? הגעתי למסכנה שאני צריכה לעבוד על עצמי ולקבל מחמאות באהבה...
אחלה נושא מקס, ותגובות קורעות....
אולי הורדתי איזה 100 גרם מהצחוקים שצחקתי עכשיו בזכותכם- אז יצא טוב!
:)

איך איך אפשר להחמיא לי על הכנס ולא על התחת הסקסי שלי שכבר לא נראה כמו מזוודה ?

באמת :( אוף צריכה כנראה לעשות עוד קצת דיאטה

יום נפלא
אורלי

חחחחחחחח הרגת אותי מצחוק
אני רחוקה מלהיות אנורקסית וגם לא רוצה
אני נהנת מהמחמאות ......
ואתה מתוק חחחח ניפגש במיפגש

אני אספר לך קצת על ההתמודדות שלי. ראשית, אם כבר בא לי חתיכת עוגה, זה לא ביומיום אלא בבילויים או בשולחן החג, אני מתכבדת בפרוסה קטנה וזה מספק אותי. בלילה אני לא אוכלת גם אם ממש בא לי, אני הולכת לישון או מכינה כוס נס קפה, זה די ממלא אותי. המחמאות שעושות לי ממש טוב זה מהאנשים הקרובים אלי: חברות ומשפחה. מהסביבה הרחוקה יותר כשמחמיאים לי אני מחייכת ועוברת הלאה, נמנעת מלהיכנס לשיחה על "איך עשיתי את זה" עם אנשים שלא קרובים אלי, פשוט כי לא בא לי. האושר הגדול הוא קניית בגדים. היום, 8 חודשים אחרי, הכל עולה עלי, יכולה לקנות מה שאני אוהבת ולא להתפשר על 3-4 רשתות של מידות גדולות. לא רק שעולה עלי, אני נראית באמת טוב (סליחה על הצניעות) וזה ממש נותן כח למלחמה באוכל, בגלל איך שאני מרגישה ורואה את עצמי ולא בגלל המחמאות. עברתי דרך ארוכה. החלפתי קידומת 4 פעמים!!! והגעתי לקידומת 8 הנכספת. אין ברירה מקס. אחרי הצעד הדראסטי שעשינו אנחנו חייבים לשנות את ההרגלים שלנו, ולאכול נכון ולתת מקום מאוד קטן ל"אהבות הישנות". מקום בסגנון "המנה המותרת" פעם בכמה ימים, בשביל הנשמה......בהצלחה רבה!!!