עברתי את הניתוח

זה בסדר דפנה. כל אחד מגיב אחרת. את רעבה קחי לעצמך לשתות, יוגורט, ג'לי ותראי שיותר מזה לא יכנס
לאט לאט תלמדו להתרגל אחד לשני
בהצלחה

בעניין הראשון-את בחברה טובה !(עד כמה שמותר לי להגדיר כך את עצמי...)אשתי מדווחת שעוד בחדר ההתאוששות "קרקרה לי הבטן " מרעב,ולמעשה לא חדלתי מעולם להרגיש רעב,רק שעם שרוול הרעב מתכבה בקלות וממעט מזון.

ולגבי החלה-עם הזמן תוכלי לאכול קצת,אבל אם כמו אצל רובנו זה ייצור אצלך תחושת גודש,אי נוחות וחנק-כנראה לא תרצי לחוות את זה לעיתים קרובות,כך שהאהבה הזו כבר מאחורייך !
אם לעומת זאת יש לך חולשה למוס שוקולד עשיר...זה סיפור שונה לגמרי-עובר כמו חלום !לכן גם ההתמודדות יותר מסובכת .

הי. דווקא מתוק זה לא הקטע שלי אבל לחם כן. האם אצל הרוב זה לא עובר? מדכא

מוצרי מאפה-במיוחד לבנים ורכים-יוצרים מין עיסה דביקה, שנתקעת בשרוול ויוצרת תחושת גודש ומחנק לא נעים,ולעיתים קרובות בזה מסתיימת הארוחה !קרקרים עוברים יותר טוב מלחם,קלוי יותר טוב מטרי,ולחם מלא עובר טוב יותר מלחם לבן.בקיצור:חלה טריה לא להיט.
אני יכול לאכול במאמץ משולש פיצה דקה או בורקס בינוני,ובכך אני כנראה מעל הממוצע כאן.בשני המקרים זה אולי חמישית מהביצועים שלי בעבר !
אהבתי האחרת בתחום-לצד בצקים-היתה שוקולד,קינוחים ועוגות.מהמלחמה הזו את פטורה לשמחתך,כי השרוול לא בולם אותם ביעילות.