רגש

תיראי אנחנו לא מוותרות בגלל שבעצם הוא לא שלנו אנחנו רק שומרות עליו ולפי עניות דעתי יש הבדל גדול, עכשיו אם תכניסי לך למחשבה שזה שלך ואת מוותרת עליו אזי יהיה לך קשה ובעצם לא תוכלי לוותר עליו אבל אם תחשבי על זה כדבר יקר מאוד שאת שומרת עליו לזוגות שפשוט אין באפשרותם לעשות זאת ואת בעצם נותנת להם אושר גדול ועושה את זה במטרה מסויימת (תרתי משמע) אז תביני איזה זכות גדולה נפלה בחלקך לעשות מעשה שכזה.
מקווה שתשובתי סיפקה אותך ואת מצליחה להבין איזה דבר אדיר וגדול זה לעשות את זה.
בהצלחה.

אבל לא פשוט בשבילי להבין את זה. האמת, לא הייתי מתחלפת איתך - אבל רצונך - בחירתך

אמת זהו רצוני ואני לא מתחרטת עליו
ובאמת לא כל אחת בנויה לתהליך כזה!
שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תיפני.

לעבור משהו כזה לבד, את כל השינויים שעוברים לך את הגוף, את הסיכונים שיכולים להיות בלידה, שלא לדבר על כאבי התופת של הלידה עצמה, ולעשות את זה בלי מטרה של ילד משלך אלא בשביל מטרה כספית? אומנם זה יכול לפתור הרבה מצוקות כספיות, אבל עדיין, אין רגעי שבירה שאת אומרת לעצמך שכל עבודה הייתה עדיפה מזה? ולמרות כל ההגיון, בסוף כשאת נותנת משהו שגדל בגוף שלך, זה לא קשה מדי?

א' את לא עוברת את זה לבד יש לך את מינה ועדה הנהדרות שמלוות אותך לאורך כל הדרך יש גם את הזוג שנמצא איתך בתהליך עצמו בדיקות וכו'... סיכונים בלידה בינינו זה קצת נדיר אלא אם היה לך בעבר בלידותייך שלך וכן גם לגבי כאבי התופת שהזכרת ואלו דברים שבעצם יכולים לקרות לך בלידה של עצמך ואני לא מסכימה איתך בזה שאת אומרת "ולעשות את זה בלי מטרה של ילד משלך אלא בשביל מטרה כספית?" המטרה שלשמה נכנסתי לתהליך(אני או כל פונדקאית אחרת) נכון שמלכתחילה המטרה היא כספית והמטרה היא לשפר את חיי ילדיי וחיי שלי גם אבל את גם נכנסת לזה במודעות של מה שאת הולכת לעבור בשביל זוג אחר שאין באפשרותו לעשות זאת ופה טמון כח הנתינה שלך שאת נכנסת במודעות להעניק לזוג את האושר שלו זה דבר כ"כ מדהים שעד שתעשי זאת לא תוכלי להבין אותו ולא אין לי רגעי שבירה שהייתי אומרת שכל עבודה אחרת עדיפה מכיוון שלעשות מעשה כזה הוא דבר ששווה כל דבר אחר שבעולם ושום עבודה בעולם לא תוכל לתת סיפוק כמו שהנתינה הזו לזוגות החשוכים האושר שאת יכולה להעניק להם את זה לא תמצאי בשום עבודה שבעולם כמה גדולה שתהיה.ובסוף כמו שאת אומרת לתת משהו שגדל בתוכך שוב פעם נשאלת השאלה איך את מסתכלת על זה א' הוא לא שלי הוא שלהם אני רק שומרת להם עליו אני נותת לו חממה למשך 9 חודשים משהו שנמנע מהם ולשמחתי הרבה נפל בחלקי לזכות ולעשות זאת שוב פעם את לא נותנת משהו שלך את רק עוזרת להם דרך הרחם הבריא שלך להגיע למטרה הנכספת. ועל כך תאמיני לי שאת צריכה להודות לאלוקים שאת בריאה ושיש בחלקך להביא לעצמך אושר כזה לחייך ומצד שני תעמידי מולך את הזוגות שלא יכולים לעשות זאת תנסי לעמוד במקומם ותספרי לי איך היית מרגישה לו היית בצד השני...
בהצלחה בכל אשר תיפני.
מקווה סיפקתי את שאלתך,
וסליחה מראש על אורך התשובה.

"תאמיני לי שאת צריכה להודות לאלוקים שאת בריאה ושיש בחלקך להביא לעצמך אושר כזה לחייך ומצד שני תעמידי מולך את הזוגות שלא יכולים לעשות זאת תנסי לעמוד במקומם ותספרי לי איך היית מרגישה לו היית בצד השני". ובאמת אין לך רגעי חרטה על הויתור?

לא אין לי ריגעי חרטה אם היה לי רגעי חרטה ולו אף לרגע אחד קטן לא הייתי עושה את התהליך הזה בכלל.
ואני אחזור שוב על אותו משפט "זהו לא ויתור זוהי נתינה".