הצילו!

בתי בת חודש וחצי (לא מתוקן) ומאז הלידה אני שואבת חלב. הקטנה התרגלה בפגיה לשתות בבקבוק, פה ושם ניסיתי בפגייה הנקה לפני ארוחות אבל זה הלך ממש קשה והסבירו לי שהיא עוד ממש קטנה ואוכלת במאמץ גם ככה, אז לא להתעקש.
עכשיו היא שוקלת שני קילו פלוס, וביום שלישי השתחררנו הביתה. בכל תחילת ארוחה "שאובה" אני קודם מנסה לתת לה שד, אבל גם אם היא תופסת אותו היא בקושי יונקת ומתחילה להראות סימני עצבנות כעבור זמן קצר, וחוץ מכמה מציצות היא מסרבת להמשיך וצורחת מרעב, אז אני נכנעת ונותנת לה את הבקבוק עם החלב השאוב. עכשיו היא כבר בקושי רוצה אפילו לתפוס את השד, ומעדיפה כל הזמן בקבוק. אני כבר מיואשת - ! - ואם זה לא מספיק, אז למרות השאיבות התכופות, כמות החלב אינה גדלה אלא קטנה, ואני אוטוטו לא עומדת בביקוש מול הצריכה של הילדה. מה עושים כדי לא לעבור לתחליפי חלב וסימילאקים למיניהם? איך אוכל לגרום לקטנה לינוק ממני ולהגמל מהבקבוק שהרי ממנו קל יותר לינוק?
מצב הרוח שלי מאוד ירוד כתוצאה מכל עניין ההאכלה ואני בייאוש מוחלט, לא יודעת אם לוותר ולהרים ידיים כי זה גובה ממני מחיר נפשי ופיזי יקר.
נ.ב. ודאי שחשבתי גם על יועצת הנקה, אבל האם לא ייתכן שלילדה פשוט עוד אין מספיק כוח פיזי לינוק?
אשמח לתגובה וסיוע...