פציעת עמ"ש צווארי והתעמלות קרקע

Cבתי בת 10 שנים, מתעמלת קרקע ומכשירים מזה 3 שנים. אני פיזיותרפיסטית בהתמחות התפתחותית.
היא נפצעה בבית הספר לפני שבועיים, כשילדה כבדה מאד נפלה על ראשה, ונגרמה החלקה של חוליות צוואר עליונות ללא שבר או פריקה בצילום ו-CT, עם טורטיקוליס חריף, הטיית צוואר ימינה ומגבלה בסבוב שמאלה. מצ"ב צילום עם אשפוזה מהמיון, וצילום עם השחרור.
ללא כל פחת נוירולוגי או מוטורי, תודה לאל! אושפזה ושכבה במתיחה צווארית 5 ימים, עד להטבה קלינית, שוחררה עם 80% מטווחי התנועה בצוואר, בצילום משופר. כעבור כיומיים לא נשארה כל תלונה, הטווחים מלאים לחלוטין. האורטופדים הכלליים וגם של עמ"ש המליצו שבועיים ללא פעילות גופנית, ואח"כ חזרה גם לאימונים.
בביקורת בביה"ח כעבור שבועיים, אורטופד ילדים היה מרוצה, לא ראה כל חשש שתשוב להתעמל.
אנו בכל זאת עדיין מאד מוטרדים, כיוון שבמסגרת האימונים בהתעמלות קרקע, כפי שוודאי ידעו לך מגדר היותך מומחה ברפואת ספורט, הילדה חשופה תדירות למצבים חוזרים של קומפרסיה בראש/צוואר בנפילות מפליקפלאקים, סלטות, גשרים ועמידות ידיים , עמידות ראש, עמידות נר וכדומה. שלא לדבר על הרבה דרישה לעבוד בסופי טווחים בעמ"ש צווארי ובעיקר אקסטנסיה בגשרים.
גם חברי למקצוע הביעו הסתייגות באשר לשובה לאימונים שבועיים לאחר הפציעה, ובכלל.
הייתי מוותרת על פעילות זו לו הומלץ כך, אפילו ברמיזה, על מנת שלא להתעורר בפציעה הבאה, שלא עלינו, עם פרזיה. אך מנגד התעמלות קרקע מאד חשובה לילדה, היא הצעירה מהמחזור שלה, ונמוכת קומה (..מתאים למתעמלות קרקע...) ופעילות זו מאד מחזקת את בטחונה עצמי ואהובה עליה. הייתי רוצה לשמוע חוות דעת מקצועית ממוחה ספורט, ובעיקר ממי שמבין בנבכי התעמלות הקרקע והמכשירים, לדעת באמת ובמאה אחוזים, אם אין סכון להחזירה לאימונים מן המניין - או לשנות קריירה.
אודה לכם על תגובתכם והמלצותיכם