מלחמות פנימיות...

היי אחת
שאלה נפלאה ושאלת השאלות: איך הראש הופך לרזה?
זוהי עבודה משותפת שלך עם דיאטנית שהתמחתה יותר בתהליכי שינוי .
צריך לזהות מתי את אוכלת לא מתוך רעב. מה עובר עליך בזמן הזה? האם זו אכילה של פתויים? האם זו אכילה רגשית של שעמום, דיכאון, בדידות , פיצוי וכו'.
חשוב לעשות את הקשר בין הגוף השבע לראש הרעב. לפעמים השדר מהגוף לא נשמע ולפעמים הראש ירצה אוכל מסיבות אחרות.
זוהי עבודה שלך ושל קואוצרית בתחום. אין טעם רק בתפריטי דיאטה. צריך שינוי עמוק ויסודי יותר ואת ממש מודעת לצורך הזה.
דבר נוסף, יתכן והראש משדר רעב כיון שירדת מהר מדי ואותת לגוף מצב סכנה . המוח ישדר "צריך אוכל " ויגרום לך לרעב. מציעה לך למתן את קצב הירידה.
בברכה
חדוה

על תשובתך המפורטת והמהירה!! אפתח בהתנצלות על כך שעונה רק עכשיו, לצערי, אחרי ששלחתי את ההודעה, נסעתי לבסיס, ונוכח האירועים האחרונים, רק היום חזרתי לאפטר קצרצר ומחר שוב בצבא... ולעניינו: אין לי ספק שמדובר בתהליך עמוק ולא פשוט עם איש מקצוע. התמחות בתהליכי שינוי, את כותבת, ואני שואלת את עצמי, איך מוצאים איש מקצוע במתמחה בתחום הספציפי הזה? "אכילה של פיתויים" מדבר אלי מאוד. גם עניין השעמום, הדכאון והבדידות.. חח בדר"כ אני מתעלה על זה, אבל שם בדיוק מתחילות המלחמות הפנימיות. אני רוצה להיות רזה בראש. לאכול כדי לחיות, ולא לחיות כדי לאכול. לא לקשר דברים לאוכל. לא להאחז או להתלות באוכל בשום שלב ומצב. אשמח מאוד אם תוכלי להמליץ לי על איש מקצוע בתחום הזה, שגר באיזור המרכז [מודיעין, לוד, שוהם, יהוד, רמלה-לוד...] וכל האיזור הזה... [עקרונית אפשר גם קצת רחוק יותר, אבל זה הכי נוח לי... ] ממש בקרוב, אם הענינים ירגעו, אמצא את עצמי חיילת משוחררת, ואני חייבת לעצמי שינוי חשיבתי לקראת האזרחות! אז תודה רבה, על ההתייחסות ועל האיכפתיות! נ.ב, בעניין קצב ההורדה, כאמור, אני מודעת שמדובר בקצב שנחשב למהיר מדיי- אבל לא נשאר הרבה זמן, ההחלטה שלי היא להמשיך בקצה שכזה עד השחרור, עוד חודש וחצי, ואז, ע"פ התוכנית, אכנס לירידה פחות אינטנסיבית, ובריאה יותר של חצי קילו בשבוע... החזיקי לי אצבעות שבאמת אצליח להגיע למשקל יעד בקרוב, ובעיקר, שאדע לשמור עליו לאורך כל חיי מעכשיו! : ] סופ"ש רגוע ושקט, כמה שאפשר, ושנה אזרחית חדשה מעולה! : ]

אבל רק להחזיק אצבעות לא מספיק....
אבל נהנית לקרוא את החיפוש העצמי שלך ואת התהליך שאת רוצה וזה הכי נכון שאפשר.
אני לא מכירה איש מקצוע באזורים האלו.
המשיכי לכתוב מה קורה איתך. אשמח לשמוע\
בברכה
חדוה

אז ראשית, תודה רבה-רבה על החזקת האצבעות, הדאגה והאכפתיות! הדבר, ללא צל של ספק, מחמם את הלב ואת הנשמה! מסכימה לך, שמדובר בתהליך נכון ומשמעותי, ואני רק יכולה להתפלל ולייחל שאצליח להפנים וליישם את הדברים שכל כך מאמינה בהם. [הלוואי, הלוואי, הלוואי! ] מה שקורה איתי בינתיים, הוא שלא נשקלתי מעל ארבעה שבועות, ואני מרגישה שאולי קצת איבדתי את עצמי [אמרו לי שלא השמנתי, אבל בהרגשה שלי אני טופחת...] בכל מקרה, אני מרגישה שאני על סף הישברות. המלחמות הללו, מתישות אותי לחלוטין, ולאחרונה אני כבר לא יכולה להן, ולא אחת אני מוצאת את עצמי נכנעת לראש "השמן". במישור הטיפולי, אני מחפשת בימים אלו באמת דיאטנית שמתעסקת בתהליכי שינוי, לצערי היחידות שמצאתי באינטרנט נמצאת במרחק של שנות אור ממקום מגורי [אי שם בצפון, או לחלופין, בטווח הקסאמים... ]. בינתיים קבעתי ביום ראשון תור לבחורה שהיא מאמנת אישית בשילוב שיטת הNLP. משיחת טלפון שערכתי איתה, מסתבר שהיא כן עובדת לא מעט על הראש. זה נחמד, אבל הבעיה היא שאין לה הכשרה כתזונאית, ואני פוחדת לנטוש לחלוטין את המישור הזה. אני מקווה, שבינתיים היא תספק לי משהו שיחזיק אותי עוד שבועיים-שלושה, עד שאצליח [אני מקווה], למצא איש/אשת מקצוע שיוכלו לתרום לי בשני המישורים כאחד. אילו ידעת כמה אני מתוסכלת מהעניין. בעיקר תחושת הכשלון המרחפת מעל הראש שלי הורסת אותי. והפחד הזה, מהעתיד. כי אני לא יודעת "מידה" מהי. אני יודעת "הכל או כלום", וכאן טמונה הבעיה. ואין לי מושג איך מתמודדים עם זה. והפחד הזה, המשתק, שגם אם אגיע למשקל יעד, הכל יעלה חזרה, כי אין לי דרך למצא את דרך המלך, את שביל הזהב, שבאמצע... וזה פשוט מזעזע אותי ולא כיף לי בכלל! [לפחות חזרתי לעשות קצת ספורט, אחרי ששבר המאמץ קצת החלים... כשנמצאת בבסיס משתדלת לעשות ריצות- מפתיעה את עצמי בכושר שאני נמצאת בו עכשיו, אני מצליחה לרוץ מעל חמישה קילומטרים רצופים!! מי היה מאמין! וכשבבית, משתדלת להתמיד ללכת לספינינג. לפני שהפסקתי התמדדתי יותר בספורט. עכשיו איכשהו זה בורח לי בין הידיים. כמו זה לא חשוב לי מספיק :/ ושוב, תחושת האכזבה והכשלון גדולות! ] ביום ראשון אראה עד כמה נוראיים היו ארבעת השבועות האחרונים. אם ירדתי פחות מ3-4 ק"ג, אראה בזה כשלון [למרות שיודעת שזה יפה, ויש שלב שבו יש עצירה בירידה וכו' וכו'... אבל לא יכולה להרשות לעצמי את העצירה הזאת עכשיו! ] שתהיה שבת שלום! : ] ושוב, המוני תודות על הדאגה והאכפתיות, זה ממש ממש מחבק..! : ]

היי יקירה
אני מבינה את דאגתך. את מודעת להכל או לא כלום שלך. הנה זה בא לביטוי אפילו במילים " אם ארד פחות מ-3-4 ק"ג זה כשלון". זה ממש לא כשלון!!!! זוהי ירידה יפה.
אם הגעת למשקל כה גבוה, יתכן והייתה בעיה רגשית שהביאה אותך לשם. רק אם תפתרי בעיות שמציקות לך לא דרך אוכל תוכלי לשמור על משקלך.
אי אפשר לחיות כל החיים בשמירה מטורפת. תצטרכי ללמוד את הדרך האמצעית שהיא לשמור ומדי פעם להרפות ולהנות ולראות שאת לא משמינה.
כדאי לקחת ליווי לתקופה יותר ארוכה ואז לא תעלי במשקל.
בהצלחה
חדוה