הקו הדק הזה, כשעוד נמצאים בשפיות..

ואולי אני כותבת כרגע ממקום מודע..ואולי שוב זאת אני שיצאתי מהגוף שלי, ואני הפעם
אני מסתכלת עליה..ולאט לאט...שוב פעם הלאט הזה, שוב פעם עם החיוך הזה, שוב פעם עם הצעד
הזה לתוך "השליטה"..והיא לא שמה לב, אני רוצה לעורר אותה, רוצה להגיד לה לעצור, אבל הרי עדיין
לא מסוכן, ועדיין אף אחד לא רואה, זה הגבול שהיא מחפשת..זה הקו הזה של "לפני", לפני שהיא כבר
לא תחייך, היא יודעת, משהו בה יודע שזה מגיע..היא מרגישה את זה..
והפעם נמצאת במצב מעולה, אבל היא רק חושבת, זה "עטיפה" דקה שהיא עוטה על עצמה, מתי היא
תתקלף? האם תתקלף מתישהו?
האם זה הזמן לעצור את הגבול הזה, שהיא צועדת בדרכו..בדרך שמובילה אליו, בדרך שהיא תראה
את ה"למטה" , את ה"קרקע" וקצת תרצה לגעת בה, ותרצה לראות האם יש יותר נמוך מזה..האם
כשהיא תיפול היא תקבל מכה חזקה? או שה"עטיפה" תגן עליה..מכל דבר שקיים..
לפעמים הייתי רוצה לנער אותה, להגיד לה שהכל יכול ליפול לטימיון שוב, אבל לפעמים נראה שזה
טוב לה..ככה, לפעמים ה"ירידה" הזאתי נראה שעושה לה טוב, ששמה אותה שוב "מעל" כולם..
נו רק בתחושה, אפשר להבין אותה לא?


טוב בנות אני רואה שריק פה בזמן האחרון,
האם באמת אף אחד לא נכנסת לפה??
אני הולכת להכין את התה של הערב שלי.....
ומקווה שעל כל אחת הימים האחרונים עוברים טוב,
ובלי יותר מדי התרחשויות..

פשוט אני