פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

היי אביב,

ממליצה לך להיות במעקב, את מפחדת לאבד שליטה.( שדיאטה רגילה תהפוך להפרעת אכילה).
אפשרי מעקב של דיאטנית, במידה והעיסוק במשקל ובאוכל ממשיכים כולל הימנעות ממזונות מסוימים, פני לקבלת עזרה מקצועית.

שלום,
עבר זמן וכרגע ירדתי אפילו עוד חצי מידה כך שאני קרובה יותר למידה 36 ועדיין מרגישה שמנה ורואה יריכיים שמנות במראה..
לא יודעת מה לעשות! לגבי סוגי המזונות שאני פוחדת לאכול הכוונה לכל הממתקים והחטיפים למיניהם ואפילו מנעתי מעצמי לאכול סופגניה אחת בחנוכה האחרון שהיה :(((

אובדת עצות,
תודה בכל אופן.

היי
פירטת את המאבק ארוך השנים שלך במשקל
ונראה כי אין דיאטה שלא ניסית.
הירידה המשמעותית שלך במשקל (40 ק"ג) התרחשה כאשר היית במסגרת של קבוצת תמיכה ודיאטנית. הייתי ממליצה שתפנה שוב למסגרת להורדה במשקל ובמקביל פנה גם לטיפול פסיכולוגי על מנת לברר היבטים רגשיים שסביר להניח גם קיימים בהקשר של העלייה במשקל.

שלום מרי,

תוכלי לקבל תשובה לשאלתך בפורום רפואי.
אם מדובר בנושא הקשור להפרעת אכילה את מוזמנת לשתף.

שלום סיגל,
את מתארת ירידה במשקל המשולבת עם התעסקות יתר באוכל וצמצום התפריט. אני מבינה את דאגתך וסבורה כי כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית ולקבל טיפול פסיכולוגי המשולב עם דיאטנית. ניתן לפנות באופן פרטי לפסיכולוג המתמחה בהפרעות אכילה ובמקביל לדיאטנית או לפנות דרך קופת חולים למרפאות המתמחות בהפרעות אכילה. (תלוי במקום המגורים). היכן אתם גרים? אם את צריכה הכוונה נוספת את מוזמנת לכתוב

לא התייחסתי לכך שבתך חיילת. כיום ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטי במהלך השירות הצבאי, אך היא אינה יכולה לקבל טיפול ציבורי דרך קופת חולים אלא דרך המערכת הצבאית . קיים מערך של פסיכולוגים בצה"ל הנותנים טיפול נפשי, יש לפנות לקב"ן לצורך כך.

שלום לך,
קראתי את זעקתך קורעת הלב לעזרה,
נראה שאת מתמודדת עם מצוקה שלא פשוטה לך כ"כ סביב התזונה ודימוי הגוף.
את כותבת שאת לא יודעת למה זה קורה לך ומה עובר על הגוף שלך,
אני אנסה להסביר.. הגוף שלנו הוא לא סוג של מכונה ולא רובוט, מהסיבה שיש בתוכנו
נשמה, נפש. ברגע שאת גורמת לגוף להיכנס למצוקה ו"לוחצת" על כפתור ה"ההשמדה העצמית" שלו, הוא יתחיל בראשנה להגן על עצמו, כמו כל יצור בטבע, הוא מפעיל את מנגנון ההישרדות שלו ומנסה למנוע ממך לפגוע ולהרוס את הדברים שנחוצים לו כדי להמשיך ולהתקיים. ברגע שיש חסך תזונתי, הגוף מפצה על כך- הוא מאוד חכם. הפיצוי יכול להתבטא בהתקפי רעב, בבולמוסים וכו'.

חשוב לזכור, שלא כל חריגה בתפריט ולא כל חריגה קלורית נחשבת לבולמוס.
לבולמוס יש הגדרה - אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוסים) שמאופיינים ב:
אכילה בפרק זמן קצר, של כמויות מזון גדולות מכפי שיאכל האדם הממוצע בזמן או בנסיבות דומים. בדרכ מדובר בלפחות 2000 קק"ל באפיזודה. תחושת חוסר שליטה על האכילה בזמן התקף האכילה.

אני יודעת שזה ישמע לך קלישאתי, אבל אסור להביא את הגוף לידי מצב של חיסכון וצומות קיצוניים, הרעבה או "הוצאה" של האוכל באופן יזום. זה אף פעם לא גורם לירידה במשקל, ואם כן - יבואו איתה נזקים חמורים אף יותר, בהבטחה! לא צריך להיות בתת משקל קיצוני או להיראות כמו "דף" כדי לגרום לנזקי גוף חמורים.
תזונה לקויה ולא מאוזנת תגרום לגוף להשתולל, להפסיק לסמוך עלייך ולפעול כל הזמן דרך מנגנון ההישרדות שלו, בכל פעם שאת צמה ומצמצמת מחדש - הגוף שלך יבין שאין לו על מי לסמוך וימשיך לאגור אוכל לפעם הבאה שבה תחליטי שאת צמה. האגירה הזו היא בעצם הבולמוס או אכילת היתר שאת מתארת.
הפתרון הוא פשוט, אך הפרעת האכילה תמיד מסבכת אותו.
הפתרון הוא תזונה נכונה! תזונה מאוזנת, אפשר לשלב ספורט באופן מתון, אפשר ליהנות מהחיים וממש לא חייב לחיות חיי אומללות וסבל.
דיאטה היא מילה שמחוץ לתחום, תזונה נכונה היא מה שצריך להנחות אותך!
דיאטה זה לא אורח חיים, דיאטה זה דבר זמני שתפקידו היחיד הוא להרוס אותנו ולגרום לנו עוול על עוול על עוול. מיותר!
הפרעת אכילה אינה "טרנד", היא מסוכנת וגורמת למוות ברוב המקרים.
אי אפשר להישאר חולה ו"שלד" לנצח, זה או שהגוף יתנקם בנו על כך (באמצעות בולמיה או אכילה כפייתית לדוגמא) או שפשוט נמות כתוצאה מהנזקים הגופניים\הנפשיים. הפרעת אכילה לא מטופלת יכולה להפוך בקלות למקום שחור ואפל של סבל ומוות איטי ומייסר, בעיקר נפשית. מעבר לטיפול נחוץ, חייב להיות שיתוף פעולה מצידך ורצון של לוחמת להיאבק מול הבעיה ולנצח!
אני כותבת לך בתור בחורה שחולה בהפרעות אכילה קרוב ל8 שנים וכיום אני עוברת שיקום. מאמינה שהמילים קיבלו עכשיו פרספקטיבה קצת אחרת, אם תרצי אשתף אותך באופן פרטי יותר על המסע הארוך והמתיש שלי, שהרס אותי והעלים את מי שאני והשאיר רק צלקות.
בכל אופן,
בהצלחה!
ותודה ששיתפת אותנו,

שלך.

שלום קורל,
במשפט אחד את שואלת אותנו.. או את עצמך מדוע את לא מצליחה
לאכול באופן נורמאלי, במשפט שני את שואלת האם קיימת הפרעת אכילה.
הפרעת אכילה היא לא רק "אנורקסיה" או "בולמיה" הפרעת אכילה כשמה
היא - הפרעה בצורת האכילה. את מספרת על התנהלות לקויה ומופרעת
בעניין האוכל, את מתארת ימים של שתיית קפה בלבד אל מול ימים של
פיצוי וכן גם שימוש במשלשלים.

השינוי חייב להיעשות בשני מישורים במקביל - האחד הוא תזונאי השני
הוא פסיכולוגי.
את חייבת להגיע אל דיאטנית מומחית בהפרעות אכילה, שתבנה איתך
תפריט וכדי שזה יצליח תהיי מחוייבת להקפיד לאכול על פיו.
כמובן שאני מבינה את המצוקה והחרדה לפנות אל דיאטנית, אבל התיאור
שלך מוכיח לנו שהבעיה עם האוכל קצת יותר חזקה כרגע..
בנוסף, את צריכה לטפל במישור הפסיכולוגי.. לנסות להבין מה מוביל לכל ההתעסקות היתרה הזו בדימוי הגוף והמשקל.

ישנם מספר מרכזים בארץ שמטפלים בבעיה, את מוזמנת לפנות אל רופא המשפחה שלך ולנסות לבקש שינחה אותך או פשוט להיכנס לאינטרנט ולעשות גוגל קצר תחת הכותרת "טיפול בהפרעות אכילה מרכזים" וכו'.

אנסה להסביר בקצרה מה קורה לגוף שלנו בעת "המשחק" הזה עם ימים של צמצומים קיצוניים אל מול ימים של התקפי אכילה,
הגוף שלנו מאוד חכם, הוא בנוי על ידי מנגנון הישרדותי, ברגע שאת מונעת ממנו מזון בסיסי, את הדלק שלו, הוא מתחיל לצרוך אותו בדרך אגרסיבית יותר שיכולה להתבטא בבולמוסים, בכל יום של צום או צמצום קיצוני - הגוף יפצה על כך ביום אחר.
מה שיוצא הוא מעגל אינסופי של תזונה לא מאוזנת, של סבל פיזי ונפשי, החסכים האלו וחוסר האיזון הזה מוביל להמון מצוקות פיזיות ונפשיות, להמון נזקים חמורים.
לרדת במשקל, הוא לא האושר הפנימי שאותו את מחפשת.. את צריכה לשבת עם עצמך ועם איש מקצוע ולהבין מה את מחפשת שם, ממה את בורחת ומה היית רוצה לשנות על מנת להגיע לשלווה הפנימית אותה את מבטאת "בקילו פחות קילו יותר".

את צודקת, זה אכן מצב מייסר. והפרעות אכילה יכולות להיות מאוד מאוד מייגעות ומתישות . הן בעצם מוות איטי ומייסר! הן חור אפל ושחור, ולעיתים מגיעים איתן לנקודת אל חזור שממנה הטיפוס הופך להרבה הרבה יותר קשה.

לכן את צריכה למצוא את הכוחות שיש בך, כלוחמת חזקה ואמיצה.. ולצאת להילחם בה כנגד כל הסיכויים! כי אפשר, אפשר לחיות אחרת ואף רצוי.
אנחנו חיים פעם אחת, יבוא היום שנסתכל אחורה ונצטער על כל האומללות הזו שנאלצנו לעבור ולא הייתה שווה אפילו יום אחד שנבזבז עליה.
היי חזקה!

תודה ששיתפת אותנו,
שלך.

שלום מיכל,

חשוב מאוד להפנות את ביתך באופן מיידי לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לטיפול תזונתי.
במצבים של בולמיה לא תמיד ניתן לדעת מה חומרת ההפרעה לפי משקל גוף (שאגב יכול להיות תקין). הרבה פעמים נערות עם הפרעות אכילה מכחישות קיומה של בעיה, מבחינתן, הן רק רוצות לרזות, בעוד שההפרעה מעידה על קיומה של בעיה וקשיים ברובד הרגשי. אסור לך לוותר, ככל שמטפלים בבעיה מוקדם יותר יש סיכוי גבוה יותר לפתור אותה. לא ציינת בת כמה בתך?

היי מלי,

נראה שנואשת מפנייה לטיפול ואת רוצה לפתור את הבעיה לבד, בעצמך, מבלי להזדקק לעזרה חיצונית. את צודקת ואני מבינה מאוד את הרצון הבריא שלך לחיות ללא עיסוק באוכל ובבולמוסי האכילה. זה מתיש. איני מכירה דרך אחרת לטפל בבעיה ובשורשים העמוקים שלה מלבד טיפול פסיכולוגי שמלווה בטיפול על ידי תזונאית. חלק מהקושי לפנות לטיפול, לדעתי נובע מכך שלא רואים קשר ישיר בין העיסוק באכילה לבין תכנים רגשיים, בעיקר עסוקים במשקל, לעיתים הקושי נובע מכך שלא רוצים שום עזרה מבחוץ כמו שלא רוצים את האוכל (שגם הוא בחוץ).
אני מבינה שניסית מס' טיפולים אשר יצרו הקלה, אך לא שינוי לאורך זמן, אני מצרה על כך, ואיני יודעת 'מה לא הלך שם'. אני כן יכולה לאמר לך שהעיסוק באוכל והבולמוסים מבטאים בעיה רחבה הרבה יותר מאשר האוכל עצמו, וברגע שנוגעים ומדברים את הבעיה הרגשית בטיפול הסימפטומים של הבולמוסים נרגעים ונכחדים.

מאחלת לך בריאות, את מוזמנת להגיב למה שכתבתי לך

המצב שאת נמצאת בו קשה, השתחררת ממסגרת אשפוזית, האם את נמצאת במסגרת טיפולית (פסיכולוג, פסיכיאטר, דיאטנית)?
כי הם יכולים לספק לך תמיכה ועזרה בהתמודדות עם
הרגעים בהם את רוצה לרדת במשקל ולמעשה עם הפרעת האכילה.
את מוזמנת גם להשתמש בפורום הזה כאמצעי תמיכה.

היי מיה,

המצב של האנורקסיה מפתה מאוד עבורך. יש בך חלק מסויים שכן רואה את הבעייתיות והסכנה שבמצב, אבל זה מטשטש לך, האנורקסיה היא כמו מדרון חלקלק.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שתעשי הוא לפנות לאמך, לספר לה על כך, לבקש ממנה שתפנה איתך לקבל עזרה של טיפול פסיכולוגי ותזונתי. אין סיבה שתתמודדי ותסבלי את המצב הזה לבדך!

את כותבת שאת יודעת שזה לא בסדר,
חשוב שתדעי שזה לא רק בגלל החוסר באוכל אלא ההקאות פוגעות מאוד במערכות הגוף, כמו הלב. וכשמתרגלים קשה להפסיק.
שתפי בזה את המטפלים שלך, הכי מוקדם שאפשר.

את מחמירה את הפרעת האכילה על ידי ההקאות. את פוגעת בעצמך פיזית, ונראה שאת מתקשה לקבל את האבחנה שקיבלת ( אגב, על ידי מי?)
ממליצה לך לשתף את הצוות שמטפל בך ולספר על ההקאות.
עג כמה הורייך מודעים למצבך?

מאובחנת על ידי מרפאה ל פרעות אכילה רמצ. שרון של מכבי..... עצוב לי לראות שהיתי כזו טיפשה ושכתבתי שאני רוצה להמשיך להקיא בי עכשיו אני בפירוש לא! זה חטא על פשע

היי,

מעודד לשמוע, אולי תכתבי ותספרי מה עברת, איך את היום?

זה יכול לתת תקווה ועידוד לאלו המתמודדים עם הפרעות אכילה ואינם מאמינים שמשהו יכול להשתנות!

היי גל,

ברוכה השבה! שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב.
אני חושבת שכדאי שהבקשה לסיום מעקב תהיה גם מול המרפאה להפרעות אכילה.
מה הם חושבים? (יתכן וברמה הטכנית ניתן להוריד את המעקב לפעם בחודש. ).
מדוע ההורים שלך דורשים ממך להמשיך להגיע למעקב? יתכן והם דואגים , סביר להניח. חשוב גם לנסות לפתוח איתם שיחה ולהבין ממה הם דואגים במקביל ספרי להם מדוע את רוצה להפסיק את המעקב.

היי אפרת תודה שענית לי. התורים שלי במרפאה הם מימלא פהם בחודש/חודשיים מפני שאני גרה רחוק מהמרפאה. בזמנו היתי מגיעה כל שבועיים אבל בגלל שמצבי באמת השתפר אני באמת לא רואה יותר טעם להגיע אני חושבת שיש המון אנשים אחרים שבאמת זקוקים לזה יותר ממננ. לגבי ההורים שלי הם תמיד דואגים גם כשלא צריך ולפעמים יש לי תחושה שהם אוהביםלבחשיב את הבת שלהם כ"חולה" והם אוהבים לטוס איתי למרפאה. בגלל המפגשים המעטים וחסרי התועלת הצוות שם לא באמת מכיר אותי ולכן הם מאמינים להורים שלי. לא שאני חושבת שהם משקרים הם פשוט עושים עניין מכלום. ולכן אני חושבת שהגיעה הזמן להשתחרר ובעצמי. השאלה איך עושים זאת? פשוט לבקש מהמזכירה שם טופס שחרור או משהו כזה או שיש משהו אחר?

היי גל,

את מעל גיל 18, ואי אפשר לכפות עלייך טיפול במרפאה. אבל גם כאשר תשתחררי מהמרפאה את נשארת במגע עם הורייך סביב הפרעת האכילה.

אני חושבת שאת עסוקה בעיקר באיך 'להשתחרר' מהורייך סביב העיסוק בהפרעת האכילה. יתכן והורייך דואגים כל כך שאינם רואים את השיפור שחל בך. יתכן ואינם מאמינים לך?

היי דן,

מהי המועקה היושבת עליך שבגינה אתה אוכל לחם? ישנן נפילות כנראה לא רק באוכל אלא גם במצבי הרוח, במצב הרגשי. נראה שכדאי לך לשלב טיפול פסיכולוגי יחד עם הדיאטה והמאבק במשקל. כי התנודתיות הרבה במשקל יחד עם שגרת האימונים הקפדנית ומצבי הרוח הירודים יכולים להעיד על הפרעת אכילה. הטיפול הפסיכולוגי יכול לעזור לך למצוא מילים לסבך שקיים סביב המשקל, האוכל והמועקה.

היי נעמי,

בהמשך לשיחתנו הטלפונית, מאחלת לך הצלחה בטיפול אותו התחלת