בולמוסים

בהרבה פורמים יש איסור לפרסם מדדים שלדעתי זה נכון כי זה יכול להוות טריגר.. אבל כל פורום והחוקים שלו..

נשמה, כאבתי לקרוא את ההודעה שלך! אני כל כך אבל כל כך מבינה אותך שאיןןןןן לך שום מושג בעולםםםםםם!!!!
קודם כל- תירגעי כי זה הכי חשוב לך כרגע! ואני יודעת שזה קשה ובכלל לא פשוט! תחשבי טוב תנסי להוריד את המחשבות הטרדניות על מוות והתאבדות, זה לא מגיע לך! את תהיי יפה ורזה ותחיי עד 120 למה למות בגיל כל כך יפה?
האם הוריך מודעים למצב?האם את מקבלת טיפול?
תעשי לי טובה ותפחיתי מהמשלשלים כי 20 זה המון אבל פשוט המון והנזק שיכול להיגרם הוא עצום. ותאמיני לי שהמשלשלים האלה מנפחים את הבטן ולא מכווצים אותה אלא רק אוכלים את הכל מבפנים. איני רוצה להפחיד אותך אני יודעת באיזה מצב, תאמיני לי!!!
מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חזק!!!
אוהבת
נטע

אני כל כך מבינה אותך!
אני 167, שוקל 49 אחרי שהעליתי 2 קילו בשבוע וחצי!!! (אז עד גם אני שקלתי 47..).
הסיבה שהעלתי במשקל היא שאני לא מקבלת מחזור כבר שנה ורופא הנשים אמר לי שאני חייבת לעלות במשקל אחרת חבל.. כי אני פוגעת אך ורק בעצמי. ברור שכעסתי עליו, על ההורים שלי, על חברים שלי, כולם אמרו לי שאני חייבת להשמין! ואני בשלי, חשבתי שאני נראית הכי טוב בעולם כשאני רזה ושדופה.. אני אגיד לך את האמת.. אני עד עכשיו חושבת ככה.. אבל גם למרות ה2 קילו האלו שהעלתי, אני חושבת שעדיין אני נראת רזה.. אומנם כבר יש לי "צדדים", יש לי "מה לתפוס.." למרות שאני היחידה שרואה את זה, וכל מי שאני אומרת לו "אוף!! כמה השמנתי!" רוצה להעיף לי כאפה!. מאמי , מה שאני מנסה להגיד זה, שקודם כל הבריאות פה זה הדבר הראשון!!! תחשבי על כל ההשלכות שחס וחלילה יכולות להרוס לך את הבריאות! ותאמיני לי שאני באמת כל כך מבינה אותך.. אבל קחי את עצמך בידיים ותנסי לראות שגם בלי משלשלים, בעזרת תזונה בריאה, את תיראי מעולה!!!

אבל הבעיה היא שהמבנה גוף שלי ממש דפוק.. הבטן שלי בחיים לא תהיה שטוחה.. פשוט כי נולדתי עם מבנה דפוק כזה.. ככה שלפי המשקל אני אמורה כבר לראות עצמות לפחות אבל בגלל שהמבנה גוף שלי דפוק אני עדיין שמנה.. אני בכלל אל רזה.. אולי עם הבגדים אני נראית בסדר אבל כשאני עומדת מול המראה בחזיה ותחתונים אני רואה את כל השומנים ורק אני רואה אותם.. כי עם הבגדים זה עוד איכשהו בסדר..
הבטן שלי כזאת נוראית.. לא משנה כמה אני אשקול.. אבל לפחות אם אני ארד היא תהיה קצת פחות נוראית..

אוף..! אני כלכך שונאת את עצמי..

סביר שהבטן שלך לא תרד.
כאשר דופקים את חילוף החומרים ומבלגנים לגוף את צורת האכילה ומונעים ממנו מה שהוא צריך, נוצרות (בין היתר) בעיות עיכול.
בטן שטוחה זה דבר גנטי לרוב, או שצריך ממש לעבוד על זה בחיזוק שרירי הבטן, זה לא ממש משנה מה תאכלי.. (או לא תאכלי), סביר להניח שאם תרעיבי את עצמך תמצאי את עצמך מביטה על עצמך במראה ומתבאסת בכל זאת.. כי עיוות בדימוי הגוף זה לא משהו שאפשר לתקן ע"י ירידה במשקל.
חבל שהרוב מבינות את זה רק כאשר זה כבר מאוחר והן עמוק בתוך חיים עייפים ומדכאים של חוסר סיפוק תמידי..........

יודעת מה יגרום לך לאהוב את מה שאת רואה?
טיפול.
תטפלי בעצמך ובתפיסה שלך את עצמך.

בהצלחה

אתן מקסימות! :-)

יקרה,
אני שומעת מדברייך את המצוקה ואת חוסר האונים שאת מרגישה.
לנוכח תת המשקל בו את נמצאת(BMI 17.3) אין זה מפתיע כלל שהגוף מנסה להלחם כדי לגרום לך לספק לו את האנרגיה הדרושה לפעילותו התקינה וזה מתבטא במה שאת מכנה "בולמוסים"(בייחוד לאחר תקופה של צמצום),הדרך לטפל ולמנוע את אותם הבולמוסים הוא ע"י תזונה מאוזנת ולא הרעבה,שבטווח הארוך רק תחמיר את המצב.
לא מפתיע אותי גם לקרוא את התחושות הקשות שאת מתארת ביחס למראה שלך וע"כ שעדיף למות מאשר לחיות כך.אני יכולה להבין את הרגשתך(בה"א מתקיים עיוות בדימוי גוף כך שבאופן פרדוקסלי ככל שיורדים יותר במשקל האובססיה לגוף גדלה ורואים את עצמנו שמנים ,כשזה ממש לא המצב וברור לי שלאור הנתונים שלך זה מתקיים גם אצלך) ואני גם חושבת שזה קשה מאוד לחיות עם הפרעת אכילה פעילה ולהיוותר איתה לבד.לא כתבת כמה זמן המצב נמשך כך והאם את בטיפול כלשהו,ואני ממליצה לך בחום להכנס למסגרת כזאת. הן נפשית,כדי להתחקות אחרי הגורמים האמיתיים שהם הבסיס לה"א שלך והן טיפול תזונתי עמ"נ לווסת הרגלי אכילה בריאים שימנעו את "מעגל הרשע" אותו את מתארת.טיפול זה גם חשוב כדי להוריד בהדרגה את התלות במשלשלים,שאינם עוזרים בהרזיה אלא נותנים אשליה(שמתנפצת מאוד מהר) של ירידה במשקל שנעוצה בירידה (זמנית) במאגר הנוזלים בגוף,אך יש להם סיכונים רבים עד כדי דום לב.

אשמח לשמוע מה את חושבת,
קרן אור.

בעיקרון זה התחיל לפני 4 שנים.. אבל הייתי באשפוז יום ובמשך השנתיים האחרונות חייתי עם זה ולא ירדתי במשקל..
לפני חודשיים שלושה בערך זה חזר בעוצמה הזאת.. זה היה נורא מהיר.. כאילו בשבועיים ירדתי 7 קילו כי לא אכלתי כלום.. וחיפשתי טיפול ואני מחפשת... יותר נכון אשפוז.. כי כרגע אני ממש לא מסוגלת לבד ועם הבולמוסים שלא נפסקים זה קשה להיות בבית לבד כל היום כי אני לא נמצאת בשום מסגרת (סיימתי יב) אז אני צריכה אשפוז אבל בתל השומר מלא ובהדסה בירושלים אני ברשימה ואמרו לי שזה יקח עוד חודש לפחות.. כי אני לא המקרה הכי דחוף ככה שיקבלו קודם את מי שדחוף ואז יתפנו למקרים כמו שלי.. פחות דחופים לדעתם..

אז אני כרגע דיי לבד עם זה.. היה לי טיפול של פסיכולוג אבל אני צריכה גם מעקב פסיכיאטרי וכל פסיכיאטר שבדקנו לא הסכים לטפל בי.. אז אמא מצאה איזה מכון שיש בו גם פסיכיאטרית וגם פסיכולוגית .. אין לזה שום קשר לה"א.. אז היא מצאה את זה לפני 3 חודשים.. באותה תקופה גם הפסיכולוג שהיה לי עצבן אותי.. בכלל לא הבין אותי.. ואפילו הציע לי לעזור לי לרדת במשקל.. בכל מקרה.. אמא אמרה שאני צריכה לעזוב אותו ולהתחיל טיפול חדש.. ואני שונאת להתחיל טיפולים.. ב4 שנים האחרונות נראה לי עברתי 8 מטפלים.. בכל מקרה הלכתי לשם נפגשתי עם הפסיכיאטרית כמה פעמים ואז זה כשהה"א התחילה להטריד אותי שוב.. ואמרתי לה שזה נורא מציק לי.. אמרתי לה שאני חושבת שאם אני לא ארזה אני אחזור לאובדנות.. הייתי באה אליה והיא היתה שואלת אותי אז מה כמה ימים לא אכלת.? ואמרתי לה 3 והיא כזה "אה אוקי".. ולא עשתה כלום.. לא הפנתה אותי לדיטאנית אפילו.. לפני חודשיים בדיוק זה כשהתחיל הצום והלכתי אליה וזה היה אחרי 4 ימים שלא אכלתי והיא שוב לא עשתה כלום.. פשוט כלום.. (בסוף זה נגמר בצום של שבועיים ) אז הפסקתי ללכת לשם כי הם פשוט לא מבינים כלום בה"א .. ואמא שלי בטוחה שזה המקום הכי טוב.. והיא הולכת שם להדרכת הורים.. והם ככל הנראה "מדריכים אותה" איך להתנהג איתי .. אז אם קודם היא לא ידעה איך להתנהג איתי.. עכשיו הרבה יותר!

בשבועיים שלא אכלתי.. אף אחד לא עשה כלום.. הייתי בבית רוב היום במיטה.. ואמא לא עשתה כלום.! שומדבר.. פעמיים אולי שאלה אם אני רוצה לאכול וזהו..
אחרי שבוע וחצי כשיצאתי איתה ועם אחותי לעיר ולא הצלחתי ללכת רק אז היא אמרה שהיא רוצה שאני אלך לרופאה..בכלל לא אכפת לה.. ככה זה נראה בכל אופן..
לפני שבועיים הייץי אמורה לקבל תשובה מהדסה.. ובאותו זמן אמא פשוט החליטה לטוס לה לחופש בחו"ל.. כאילו זה היה בדיוק השבוע שבו הייתי אמורה להתאשפז לפי מה שאמרו (מה שמסתבר כלא נכון כי זה לוקח הרבה יותר זמן) אבל בכל אופן היא פשוט טסה.. בכלל לא מבינה את המצב..אני כל הזמן צריכה "להכריח" אותה להתקשר למקומות ..ואמרתי לה שהמטפל הזאת שלהם מדריכה אותם ממש לא נכון ושהמקום הזה לא עוזר לי והיא ממשיכה ללכת לשם..
אני לא יודעת מה לעשות קצת נמאס לי מכל המצב הזה.. קצת הרבה..

את הBMI שלה?? אשכרה חישבת אותו..... למה??

לא הבנתי את פשר השאלה אבל בכ"ז אענה לך:
היא כתבה שהיא שמנה,שהבטן שלה נפוחה,ציון הBMI נועד כדי להראות לה שאין זה כך כלל ושהיא רחוקה מזה ושמה שמתקיים כאן הוא עיוות בדימוי הגוף כך שלא משנה כמה היא תשקול היא עדיין תראה את עצמה כך במראה.
עניתי לך???????

הסברים רציונלים לעיתים רחוקות עוזרים.
מה שכן- ייתכן והוספת לה מונח חדש שלא בהכרח היא הכירה קודם, הביאמאיי.
עוד משהו שאפשר להתחיל לחשב.
לחשב למופרעת אכילה את הביאמאיי על דפי הפורום נראה לי צעד מסוכן ולא אחראי.

בוודאי שהיא מודעת לכך שהיא בתת משקל. להסביר לה את זה ע"י מדידת מדדים לדעתי רק יכול לדרבן אותה להמשיך. (הרי עכשיו היא קיבלה את האישור שכ"כ השתוקקה אליו כאשר רשמה את הגובה והמשקל שלה.... שמישהו יגיד לה שהיא נורא רזה וכ'ו....)
הבחורה זקוקה לטיפול פסיכולוגי ודיאטני, לא לחישוב ביאמאיי.

ל-...
אם תסתכלי אחורה בפורום תראי שאני לא מתירה לפרסם משקל והיו פעמים שנתון זה נמחק.כאן חרגתי כי אני חושבת שיש לזה כן משמעות.לפי מה שאת אומרת גם לרשום לחולת הפרעת אכילה שהיא בתת משקל יכול ליצור טריגר(הרי בינינו כל דבר קטן מפורש אצל מי שרוצה בצורה מעוותת,כמו שיגידו למישהי שהיא ניראת טוב ואחת תשמח ותאמר תודה אבל חולת הפרעת אכילה תחשוב ישר:"זה בטח אומר שאני ניראת שמנה,בריאה..").גם אם מתקיים עיוות אני חייבת לדבר אל ההיגיון כי ללכת עם הקולות החולים,ידי תמיד תהיה על התחתונה.זאת תהיה מלחמה אבודה ומערכה שאסור לשום מטפל בכלל להכנס אליה. .אסור לוותר אף פעם.כשמדברים אל ההיגיון לעיתים מצליחים לחזק אותו.תמיד קיים סיכוי שמתישהו זה יחלחל ואסור לותר עליו.
בעבר המונחים והמידע לא היו כ"כ שכיחים היום אין מישהי שלא יודעת מה זה BMI ולמעשה,מתוך היכרות שלי עם המון חולות אין אחת שלא מחשבת לעצמה את זה ועד כמה וכמה שהיא היתה עד לא מזמן בטיפול ומן הסתם זה חושב והובא לידיעתה.לא חשפתי איזה סוד מדינה לא ידוע..הרי כחולות אנחנו כל הזמן מחשבות קלוריות ואובססיביות לגבי כל 100 גרם שעלה\ירד.המידע זמין וזה שלא נדבר עליו לא אומר שהוא לא ממשיך להתקיים מאחוריי הקלעים.

ולך אני,אין לי מה להוסיף מלבד לחזור שוב על המלצתי לפנות לטיפול כוללני עם אורנטציה לה"א.אם תרצי את עזרתי בחיפוש מקום מתאים ,את מוזמנת לפנות אליי שוב.
מעבר לכך,הדיון הזה סגור.

תודה על ההערות והארות.