קשה לי כל כך

היי,עוברים עליי חודשיים לא קלים,מבחינה רגשית,
אבל לפני שאספר את הסיפור,הגובה שלי הוא 162 והמשקל 62 בערך.
לפני שנתיים החלטתי לעשות דיאטה מה שהפך להפרעת אכילה,הפסיק לי המחזור והיתי אובססיבית לקלוריות. הגעתי למשקל 53 ועליתי את הכל בחזרה בחצי שנה האחרונה,כי לא רציתי להיות אנורקסית והתחלתי לאכול בצורה מוגזמת! אני אוכלת שאני לא רעבה,אוכלת בכוונה.
הייתי באנגליה במחנה קיץ ובחו"ל תמיד עולים במשקל,אז שחזרתי מחו"ל כבר שקלתי 62 והגעתי למשקל ההתחלתי שלי,אין לתאר את התחושה הנוראית הזאת
איך שהגעתי לארץ,הודיעו לי שסבא שלי אמור להכנס לניתוח (לא רצו שאני אדע את זה בחו"ל,סבא שלי בעייני היה בן אדם מאוד בריא,מאוד חזק (למרות שהוא היה חולה בסוכרת ) הוא היה בשבילי גיבור כזה.
זה היה אמור להיות ניתוח קל,יחסית,אבל המצב שלו התדרדר ושלושה שבועות אחרי שחזרתי לארץ הוא נפטר. (היום הייתה האזכרה של החודש.) הייתי כל כך קשורה אליו ואני שבורה,אבל יש עוד בעיה,
מאז שחזרתי מחו"ל אמא שלי הייתה מסורה לסבא שלי ולבית חולים,והייתה ישנה אצל סבתא שלי כמעט כל הזמן,היא לא הייתה כמעט בבית
היא אמרה לי שאחרי שכל זה יעבור היא תפצה אותי,אבל זה לא עבר,הוא לא שרד.
אני מרגישה שאני ואמא שלי התרחקנו וזה מתסכל אותי,ואני מרגישה כל כך שמנה,אני לא מספיקה לאכול,אני מרגישה שכל הג'ינסים ששנה שעברה היו ענקיים עליי בקושי עולים,אני מתוסכלת ולא מפסיקה לחשוב על זה לרגע כל היום.
כל הדברים האלו ביחד מכניסים אותי לדיכאון,דיכאון רציני ובא לי פשוט לדחוף את הראש במיטה ולא לקום בחיים.
אני מנסה לשמור על המשקל,מנסה לאזן אבל אני נשברת כל יום מחדש,מנסה לא לאבד את התקווה אבל זה כל כך קשה.
מה לעשות?
אשמח אם תעזרו לי,תודה מראש.