עזרה בבקשה

ברוכה הבאה !
בהחלט את יכולה לגשת לטיפול דרך הקופת חולים. בת כמה את?
תפני לרופא המשפחה או ילדים, תסבירי את הקושי שלך ותבקשי הפניה למרפאה להפרעות אכילה דיאטני או פסיכולוג..
ב ה צ ל ח ה@

כל קופות החולים היום מאפשרים סיבסוד חלקי של טיפול פסיכולוגים (ולדעתי גם פסיכיאטרים)
תכנסי לאתר של הקופה שאת שייכת אליה, תחפשי מטפל באזור מגורייך ולדעתי את לא צריכה אפילו הפנייה...
אני הייתי מטופלת ככה על ידי פסיכולוגים של הקופה

בהצלחה

שלום לירון,

בהמשך לדבריה של נטע, השאלה היא בת כמה את? אם את מתחת לגיל 18 , מבחינה חוקית, אין אפשרות לקבל טיפול ללא הסכמת ההורים ( בין אם זה דרך קופת חולים ובין אם זה טיפול פרטי).
חשוב שתביני שגם אם ההורים נותנים את הסכמתם לטיפול/משלמים עליו, אין זה אומר שהם חשופים לתכנים שיעלו בטיפול, אילו נשארים בינך לבין הפסיכולוג/ית.

במידה ואת מעל לגיל 18 הענין פשוט יותר, את פונה דרך רופא המשפחה או ישירות למרכז לטיפול בהפרעות אכילה (תלוי בקופת החולים אליה את משתייכת), או לטיפול אצל פסיכולוג הנמצא בהסדר עם קופת החולים. איני יודעת מה התעריף לפגישה.

את מוזמנת לשתף בהתלבטות שלך , בקושי לספר להוריך (במיוחד אם את מתחת לגיל 18)
אם את צריכה הכוונה נוספת אל תהססי לפנות,

אני בת 20.. עדיין חיילת אבל משתחררת ממש בקרוב..
אני מתכוונת להתחיל בטיפול לאחר השחרור כי ממש לא בא לי על כל הפרוצדורות האלה בצבא..
בינתיים המצב רק מחמיר.. אני בין בולמוסים להרעבות..
המחשבות האובססיביות רק גוברות מיום ליום..
אין לי ספק שאני במצב הכי גרוע שהייתי מאז שההפרעה התחילה (אני נמצאת במערבולת הזאת קרוב לשלוש שנים וזה מרגיש כמו 20)..
מה שאני צריכה עכשיו זה בעיקר תמיכה כי אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר איתו על זה..
אני לא מצליחה לשבור את מעגל הבולמוסים האלה..זה פשוט נורא.
אני יודעת וזוכרת היטב כמה רע אני מרגישה אחרי אבל אני פשוט לא יכולה לעצור בעצמי.. זו תופעה בלתי מוסברת! איך אפשר לעצור את זה???

שלום לירון,

מדוע את מחכה עד לאחר השחרור? את יכולה להתחיל טיפול באופן פרטי, ואין לך מחויבות לדווח על כך לצבא (בנגוד לעבר בו היה צריך לדווח) .
מדברייך נשמע שאת מאוד לבד עם ההפרעה , האם הורייך מודעים לכך?
אני מזמינה אותך להשתמש בפורום ולהפנות בקשה לתמיכה מצד הגולשים/ות .
לצערי זה לא מספיק,
את חייבת להתחיל בטיפול פסיכולוגי מקצועי על מנת לטפל בהפרעה הזו שמאמללת את חייך ולא מאפשרת לך לחיות חיים של בחורה צעירה שמיטב שנותיה לפניה
אם יש קושי לספר להוריך, מה הקושי, אנא ספרי

.

אני ממש לא מסוגלת לספר להורים, קודם כל כי אמא שלי היא האישה הכי לחוצה ביקום. ברגע שאגיד לה משהו כזה היא לא תתן לי לצאת מהבית ותשתגע מדאגה! מספיק שאני אומרת לה שיש לי איזה כאב בטן קטן היא משגעת אותי כל היום ומתקשרת כל שנייה לבדוק שהכל בסדר.
דבר שני, אני צריכה להסביר פה משהו. כל חיי הייתי הילדה הרזה הזאת שכולם מקנאים בה כי היא אוכלת כל כך הרבה ולא משמינה. לעולם לא חשבתי על אוכל, לא ידעתי מה זה קלוריות, מה זה תזונה, לא עניין אותי בכלל המשקל, אם אני מעלה קילו או לא, אם מכנס נסגר עליי או נהיה קטן. זה כל כך לא הטריד אותי!!
אני פשוט זוכרת שיום אחד שמתי לב שקצת השמנתי (זה קרה כמה חודשים לפני הגיוס) והשתגעתי מזה! לא שהשמנתי הרבה, עכשיו למשל אני הרבה יותר שמנה מאז!
(הגובה שלי 165 ס"מ ואני שוקלת 54, כשהתגייסתי שקלתי בערך 51-52).
מאז המצב כמובן רק החמיר ככל שעוברים הימים זה רק הולך ומחמיר, אני מתעסקת בזה יותר ויותר, מצמצמת באכילה, מורידה במשקל אבל אז מעלה הכל בכמה ימים של בולמוסים קשים (אני לא מקיאה).
ליד המשפחה והחברים אני מתנהגת רגיל ומסתירה את הבעיה ממש טוב. זה גם לא שאני מרעיבה את עצמי או משהו, אני אוכלת טוב, פשוט שמה לב למה שאני אוכלת ומשתדלת לא לעבור 1000 קלוריות ביום..

לירוני, האם אנחנו מכירות???

שמות בדויים בפורומים, את יודעת איך זה...
;)
דברי איתי נטוש, אני מתגעגעת!!!

חחח איך עליתי עלייך , יפה שלי הרגשתי אותך כל כך !
אני איתך בלב. את יודעת איפה אני....
נדבר לנו מחר בפייס....נשיקותתת!!!
אוהבתותך

הי לירון,

על פי דברייך יכול להיות שלאמא זה יהיה מסובך יותר לספר. מה עם אבא?

מבחינתי זה אותו דבר..
כי אבא שלי מיד יספר לאמא שלי, פשוט כי הוא לא ידע איך להתמודד עם זה..
אני גם לא נוהגת לדבר איתו יותר מידי על עניינים פרטיים ולשוחח איתו שיחות נפש..אז איך אני אפיל עליו פתאום פצצה כזאת??

היי לירון,

תמיכה משפחתית היא מרכיב חשוב בהחלמה מהפרעת אכילה,כי לרוב מדובר בדינמיקה משפחתית בעייתית שחשוב לעבוד עליה הן בטיפול פרטני והן משפחתי.
יחד עם זאת,ברור לי שישנם מצבים שאינם מאפשרים או "ששכרם יוצא בהפסדם" בשיתוף המשפחה בטיפול.אם כך המצב אצלך,זאת לא סיבה לא לפנות לטיפול(ולעיתים אפשר וניתן לעבוד עליו בתוך הטיפול) ובגלל שאת כבר לא קטינה את יכולה לפנות לטיפול מבלי לידע את הורייך.המטפל מחויב מצידו לסודיות.
אל תחכי.הפרעת אכילה נוטה להחמיר ללא טיפול,וקשה מאוד להחלים ממנה לבד.
אני חושבת שאת מבינה את זה.
יש בשימושון למעלה מרכזים,הן פרטיים והן ממשלתיים,שניתן לפנות אליהם לשם קבלת טיפול משולב בהפרעת אכילה.
אם את צריכה עזרה ספציפית ונוספת אל תהססי לפנות שוב.

הרבה הצלחה,
קרן אור.

או אמא, או דודה או מישהי/מישהו שאת סומכת עליו....
תנסי, את אולי עוד תופתעי....