מתייאשת

יש לי הפרעת אכילה (-כן, אני בשלב שמוכן להודות ומכיר בה) כבר הרבה שנים - אךלרוב הייתה שקטה ייחסית והייתה יותר מדוברת מאשר מעשית למעט שבועות מספר במהלך השנים.
לפני כשנה - הכל יצא משליטה. התחלתי ברצון לרדת במעט ואפילו הלכתי לדיאטנית כדי שזה יהיה מבוקר אך בשלב מסויים הפסקתי להקשיב לה וכל שבוע הפחתתי באוכל עד שהפסקתי כמעט לגמרי - כיום כמות הקלוריות שאני צורכת ביום עומדת על פחות מ-300 ביום.
אני מטופלת במרפאה להפרעות אכילה של קופת החולים אליה אני משתייכת - נפגשת פעמיים בשבוע עם דיאטנית, עוד פעם עם פסיכיאטרית ופעמיים (מחוץ למרפאה) עם פסיכולוגית.
קשה לי להיות בטיפול אך אני יודעת כבר שלבד זה יותר גרוע ואי אפשר למרות שהרבה מאד פעמים יש בי רצון לברוח ולהיות לבד.

ועכשיו אין לי כוח יותר. התייאשתי - כל המטפלים סביבי רוצים לעזור אך אני לא מאפשרת. אני מרגישה שמנה למרות שאחרים טוענים שאני בתת משקל. כבר מאיימים עליי באשפוז וזה הדבר האחרון שאני רוצה.
אני עובדת במשרה כמעט מלאה ולומדת כבר תואר שני. יש לי בעצם חיים מלאים ואני לא רוצה להרוס את הכל אך נראה לי שזה מה שיקרה בקצב של ההתקדמות שלי.
אני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה פשוט להכריח את עצמי לאכול ופשוט לאכול.
מה יהיה בסוף? אני לא רוצה למות! אבל כבר התייאשתי מלהילחם. זה פשוט מעבר ליכולות שלי.
סיוט!!!