נמאס כבר

יקרה,
אני רוצה להתחיל לענות לך בשאלה דווקא-אם למישהו מהקרובים אלייך או מבני משפחתך היתה מחלה פיזית קשה כדוגמת סרטן חלילה והיו אומרים לכם שהטיפול הכי טוב למחלה שלו מצריך הפסד יום עבודה\לימודים ונסיעה מרוחקת האם היית ממליצה לו לא לטפל?האם היית מקבלת את חוסר הנוחות שהוא חש בכך שאולי הוא מטרטר אותך?הרשי לי להניח את התשובה.ודאי שלא.את היית רוצה להיות שם בשבילו ואת לא היית מרפה עד שהוא היה מקבל את הטיפול הכי טוב שהמליצו לו לקבל ולא משנה אילו ויתורים ייאלץ\צו לעשות.
אז במה שונה המקרה שלך?תפקידם של הורים הוא ללוות,לטפל,לדאוג לך.כל מטרתם הוא הרווחה הנפשית והפיזית שלך והם נמצאים שם ברצון בשבילך.
אני לא מכירה אותך ואת הנתונים שלך אבל רק מלקרוא על איך שאת רואה את עצמך ומה שזה עושה לך ברמה הריגשית ,די ברור שיש לך הפרעת אכילה.
אבל גם ברור לי שאת מחפשת תירוצים כדי להמנע מטיפול ואת בעצמך כותבת "אני ממש מרגישה שאני משמינה(בגלל הטיפול)".גם להרגשה הזאת יש מקום במרחב הטיפולי ואני מציעה לך להתמסר לטיפול כדי למנוע התדרדרות נוספת שתדרוש מצידה יותר מיום בשבוע ואת זה את הרי לא רוצה נכון?

אני יודעת שזה קשה.טיפול הוא לא דבר קל,אבל יכולה להבטיח לך שהוא היחיד שמשתלם.
אשמח אם תעדכני,
קרן אור