אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי

לפני שהחלטתי לכתוב כאן תגובה משל עצמי חשבתי המון. אפילו שאני נחשפת כאן בצורה דיי אנונימית, ופרט לשם לא ידוע עליי דבר , מאוד קשה לי לעשות זאת. קראתי בפורום הזה דברים נורא קשים , ומה שמפחיד אותי שעם חלקם הזדהיתי וחלקם עוברים גם עליי.
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מתעסקת יותר מידיי במשקל שלי ובאיך שהגוף שלי נראה , יש לי פחדים נוראיים מעלייה במשקל , אני בדיכאון כל הזמן , ואני מוציאה את זה על אנשים שקרובים אליי והם לא מבינים מה עובר עליי. הגובה שלי 162 והמשקל הכי גבוה שהייתי בו הוא 54. פעם לא הייתי מוטרדת כלל מהמשקל שלי , נכון להיום 54 לגובה הזה ניראה לי משקל של היפופוטם. הצלחתי בעזרת דיאטות להגיע למשקל 46 ומבחינתי במשקל הזה הגוף שלי היה נראה מושלם. כרגע אני שוקלת 50 , אני נורא מדוכאת , אני נמצאת במצב שאני משכנעת את עצמי לעשות דיאטה כדי להוריד ל46 , אני מחזיקה מעמד בדיאטה לתקופה של שלושה ימים (1000 קלוריות ביום) ואז לאחר שלושה ימים יש לי התקף שאני אוכלת כל מה שנקלי לי בדרך , בעיקר דברים מתוקים , לא כי אני רעבה , אני אפילו לא יודעת מה הסיבה , אני פשוט אוכלת ואוכלת ואוכלת ולא יכולה להפסיק ואני מגיעה למצב שכבר קשה לי לזוז ואני מרגישה תחושת אי נוחות. יש לציין שניסיתי להקיא שלוש פעמים ולא כל כך הלך לי , והתחושה נוראית. אני מרגישה כל כך מגעיל , אני רק רוצה לחזור למשקל שלי. יש לציין שאני נשקלת בצורה כפייתית זה יכול להגיע ל5 שקילות ביום , אני מודעת לזה שאני נמצאת במצב לא נורמאלי. הייתה לי גם תקופה של חודש בערך שהייתי על תה טיבטי , הפסקתי עם זה כי קראתי על זה דברים מפחידים, היה לי נורא קשה לחזור לעצמי מבחינת זה שלא הצלחתי ללכת לשירותים ,סליחה על הבוטות ללא עזרת התה הזה מרוב שהרגלתי את מערכת העיכול שלי לא לעבוד בצורה עצמאית. אז עכשיו אני כן מצליחה ללכת לשירותים אבל יש לי את ההתקפים האלו שדיברתי עליהם קודם ואני עדיין נורא מוטרדת מהמשקל שלי ומתה לחזור לשקול 46. אני מרגישה במצב חולני , אני כבר לא רואה כמעט חברים כי הם יושבים בבתי קפה ולא כיף לי ללכת לשבת איתם ולהסתכל עליהם כי אני לא אוכלת כלום בחוץ. כשתוקף אותי התקף רעב זה בסתר אף אחד לא יודע ואני מסתירה את זה , אני הולכת לסופר קונה מלא שוקולדים אוכלת אותם ויורדת ישר לזרוק זבל כדיי שגם אמא שלי לא תראה. אני מתביישת בזה. אפילו אני ממציעה תירוצים לחבר שלי למה אני לא יכולה לבוא אליו ברגע שהמשקל שלי עולה עקב התקף כזה כי אני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי. אני מסוגלת אפילו להבריז מבית ספר כי אני לא רוצה שאנשים ישימו לב שעליתי במשקל. בקיצור אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כל עזרה של דיאטניות וכאלו עולה כסף ואני ממש לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה.
שחכתי להגיד שאני עוד חודש בת 18. בקיצור אני מצטערת על המכתב הארוך אני פשוט באמת כבר לא יודעת למי לפנות עם כל מה שעובר עליי אני מרגישה נורא.