לא יודעת למה לצפות

השארתי פה הודעה או שתיים בעבר, לא זוכרת בדיוק מה כתבתי או באיזה שם השתמשתי אז אני אתחיל מהתחלה:
אני בת 16, גובהי הוא 1.70 ואני שוקלת 55.
ירדתי בחודשיים האחרונים כ2 קילו וחצי.
אני כלכך רוצה לרדת עוד במשקל. אני רוצה להגיע ל53-52, וזה די אפשרי, אבל ישנם מספר בעיות:
1. הפחתתי דרסתית בכמויות האכילה. פעם לא הייתי מודעת לכמה קלוריות צרכתי ליום, אבל כיום המספר לא עובר את ה1000. יש ימים שאני צמה, יש ימים שאני אוכלת הרבה, זה לא ברור.
הדבר הזה בעייתי מכיוון שאם אתחיל דיאטה נורמלית, אני ברור מאליו אשמין. אני מפחדת פחד מוות מהשמנה, וכל יום שאני שוקלת את עצמי, הלב שלי דופק בצורה מטורפת. אם המשקל מעל 55 אני יכולה להיכנס לדיכאון למשך כל היום, אם מתחת - אני הבנאדם הכי מאושר שיש.
בנוסף לכך אציין שאני שוקלת את עצמי משהו כמו 3 פעמים ביום.
2. אמא שלי שמה לב לירידה שלי במשקל ולמה שאני אוכלת.. בגלל זה היא מודאגת. היא מודאגת גם מדברים קטנים כמו שהיא רואה שאני אוכלת הרבה ירקות/ מבקשת ממנה לקנות הרבה ירקות או עושה כפיפות בטן. היא מודאגת מדי וזה מקשה עליי לאכול כמו שאני רוצה.
3. יש לי אהבה מטורפת לפחמימות. לחם זו האהבה הכי גדולה שלי. כל השאר אני יכולה לוותר, ובשיא הכנות אני מעדיפה צלחת מלאה בירקות בשלל הצבעים מאשר צ'יפס ובמבה. האהבה הזו מקשה עליי לשמור על המשקל
4. התסכול שלי הוא שאני תמיד צריכה לשמור על המשקל. אני רואה בנות אחרות שאוכלות ולא משמינות/ משמינות ממש טיפה יחסית לכמה שהן אוכלות, זה מדכא אותי! אני נדפקתי עם החילוף חומרים המגעיל הזה! הייתי פעם עושה מלא ספורט אבל לאור האירוניה זה רק גרע מהמצב. התיאבון הגדול לאחר כל אימון איזן את הקלוריות ששרפתי באימון.
אני מתוסכלת, מפחדת כלכך מעלייה במשקל.
מפחדת לאכול, מפחדת להשקל, מפחדת לצאת החוצה ולהתפתות לאכול משהו שאסור. אני ניסיתי להקיא כבר מלא פעמים. הצלחתי רק פעם אחת, וגם זה בערך.
השאלה שלי היא.. יש לי הפרעות אכילה? זה נחשב בגדר הפרעות אכילה, למרות שהמשקל שלי לא נמוך בכלל?
תודה מראש