אין מוצא

היי,
אני לא יודעת איפה להתחיל ואם יש טעם אבל חייבת לפרוק כי אף אחד לא מבין אותי באמת.
כל חיי הייתי אצל דיאטניות -מכיתה א' בערך ולעולם לא הייתי שמנה תמיד מקובלת, חייכנית,שמחה. תמיד הייתי עושה המון ספורט ובכיתה יב אפילו הצלחתי לשלב אכילה נכונה וירדתי במשקל בצורה תקינה רק שככל שירדתי ככה רציתי לרדת עוד ועוד וזה לא נגמר כל יום מורידה עוד משהו מהתפריט היומי עדלמצב של אכילת ירקות גבינה וגלידה דיאט בלבד וגם רק בערב כדי לא להרגיש נפיחות כל היום . כל זאת לצד המון שעות אירובי ביום. לפני כשנה וחצי התחילו שתי תופעות האחת לאכול ולהוציא את מה שאכלתי כלומר ללעוס ולא לבלוע והשניה להקיא אבל לא "בכח" אלא בגלל שהגלידה הנוזלית עולה באופן עלאק טבעי . אני בת 23 כלפי חוץ נראית כמו בחורה שלא חסר לה כלום, יש לי עבודה מדהימה ,אני מסיימת תואר ראשון, משפחה טובה,המון חברים, לא מפסיקים להתחיל איתי ואני שומעת לא מעט הערות מחמיאות על המראה שלי אך כל זה לא שווה ועובר לידי החיים שלי אינם חיים אני לא מצליחה לעשות כלום בלי לחשוב על איזו שמנה אני ומגעילה ומה מסתכלים עליי בכלל וכל היום רק חושבת איך לא לאכול ואם כן כמה שפחות ואז בלילה התקפי בולמוס של אוכל ואוכל ואוכל אז אולי לא משו משמין אבל המון אוכל "דיאטטי" כל הגוף שלי מלא סוכרזית וגואל נפש ובא לי למות פדשוט אני לא נהנית מכלום והגעתי למצב שכבר לא בא לי לעשות כלום. הייתי הרבה יותר רזה ואיכשהו עליתי במשקל אני עדיין נחשבת לא מלאה אפילו אבל בעיניים שלי אני מזעזעת ומזועזעת מעצמי התחלתי ללכת לפסיכולוגית וסיפרתי על ההקאות אך אני לא מצליחה לאהוב את עצמי אוףףףףף יש לזה סוף???