ההורים מורידים לי את המוטיבציה

אני בת 22 וגרה בבית עם ההורים עקב אילוצי הכנסה(סטודנטית כרגע). כל חיי הייתי בעודף משקל וסבלתי מהערות בוטות ומעליבות מצד הוריי . זה אף פעם לא היה דיבורים של רצון לעזור נוסח "בואי נלך ביחד לדיאטנית ונעזור לך" זה תמיד היה קריאות גנאי כמו שמנה,חזירה ושלל האשמות של "בגלל שאת שמנה יש לנו צרות כאלה וכאלה".

החלטתי כבר לפני כמה שנים שבכל הנוגע לדיאטה ואכילה שלי הדלת חסומה בפניהם.אני לא משתפת אותם במה וכמה אני אוכלת ,אם אני בדיאטה או לא , אני משתדלת לאכול לבד ולא לידם מכיוון שכל פעם שהם רואים אותי מכניסה משהו לפה הם מתחילים עם הערות פוגעניות "עוד פעם את אוכלת" "כמה אוכל את שמה בצלחת,את בחיים לא תיהי רזה".
וכל הערה שלהם פשוט ממוטטת אותי נפשית.
בערך כל יום אני מסבירה להם מחדש שהם ממש לא עוזרים לי - להפך הם ממוטטים אותי ומרסקים לי את הביטחון וגורמים לי להאביס את עצמי באוכל כל פעם מחדש. אבל הם בדעה שלהם - מבחינתם הדרך היא להביא אותי למצב של הגעה לתחתית הבור כדי שאני אקח את עצמי בידיים.אני מרגישה שזה כמו לדבר לקיר.

בכל ההקשר הזה אני דואגת לעצמי.אני עושה המון מאמץ כדי להרזות. .אני מודעת לעצמי ,חשוב לי לאכול בריא ולנהל בכלל אורח חיים כזה. אני הולכת לדיאטנית,עושה ספורט,קוראת המון מידע באינטרנט על אכילה בריאה. אבל כל ההקפדה והניסיון לשנות את אורח החיים הלא טוב פשוט נגמרים כל פעם שהם אומרים לי מילה רעה .אני מרגישה שכל המוטיבציה שהייתה לי נשברת ברגע.

אני מרגישה צורך למלא את עצמי באוכל כי אני מרגישה שגם חסכתי מעצמי אוכל בדיאטה וגם חסרה לי חיבה ותמיכה ואני חייבת להשלים את החסרים האלה ולפצות את עצמי כי לא מגיע לי לסבול ככה והאוכל פשוט מרגיע.


האם יש לכן עצות איך להתמודד עם מצבים כאלה?