עצובה עצובה

שלום רינת,

קראתי בעצב את הודעתך, המאבק בבולמיה ,ובכלל בהפרעות אכילה ,עמוס עליות וירידות.

החוויה של אובדן השליטה, הסכר שנפרץ בו אינך שולטת על מה שאת אוכלת ומכניסה לגופך

היא חוויה קשה ביותר.

איני יודעת האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי, חשוב לי להדגיש כי התקפי הזלילה וההקאות

מהווים ביטוי למצוקות רגשיות. ( גם אם זה נראה לך לא שייך, מנותק וכו') .

והדרך, לדעתי, היחידה לטפל בבעיה לעומק היא לא על רק על ידי כך שתתאפקי לא להקיא

אלא בנוסף על ידי תהליך רגשי בטיפול שמטרתו להכחיד את ההקאות.

את מוזמנת להיעזר ולהיתמך בפורום, אם את זקוקה לעזרה או הכוונה אל תהססי לפנות.

את צודקת לגמרי ומה שהכי עצוב זה שאני יודעת את כל זה ועדיין עושה את זה. אני בטיפול פסיכולגי ודיאטני ועדיין לא יוצאת מזה.... זה כ"כ מייאש!!! ובגלל התפיסה הבולימית של שחור לבן נכנסתי עכשיו שוב לסחרור של בולמסים והקאות - יומיים שלמים שנדמה שזה כל מה שאני עושה... בעבודה, בבית, בקניון - שום דבר לא עוצר אותי! מיואשת כ"כ!!!

היי רינת,

אל תרימי ידיים, גם אם כרגע קשה, ההתקף יעבור.

הכי חשוב להמשיך בטיפול ולהתמיד בו , מדובר בתהליך שלוקח זמן, תהליך עמוק אותו תעברי ותוך כדי זה 'תוותרי' על ההקאות והזלילות.

ההקאות והזלילות מבטאות דברים שעדיין אין לך את המילים והיכולת לאמר אותם או לעכל אותם. הטיפול עובד על המקומות האלו.

בואי ננסה לחשוב יחד מה יכול כרגע לעזור לך להפסיק את הבולמוסים?

האם כדאי שתקבעי פגישה נוספת עם הפסיכולוג/ית והדיאטנית, נכנסת לסחרור , שאת מתקשה לעצור אותו ואת צריכה עזרה מבחוץ ,שתרגיע את הסערה.

יתכן גם ומאוד רצית להפסיק את ההקאות ולהוכיח לעצמך שאת יכולה ובמשך 6 ימים התאפקת ואז 'הכל גלש החוצה'.