עמוק בבוץ

אין יום שבו אני לא מקיאה. בת 27 וכל הזמן חופרת לעצמי אם השמנתי או רזיתי, כל רגע שאני ערה אני בחרדות ולצערי לא ישנה טוב. זה נהיה כרוני. פעם עוד הייתה לי שליטה קצת. הייתי מקיאה פעמיים שלוש בשבוע, היו לי כוחות לנסות לצאת מזה. עכשיו מה שמפחיד אותי הוא שאני אדישה ותמו כל כוחותיי. מקבלת את המצב כמו שהוא. הייתי בטיפולים והייתי אמורה להתאשפז אבל דחיתי את כל הזמן. התייאשו ממני ועכשיו אני מיואשת מעצמי. זה שולט בחיי ואני לא מצליחה לתפקד בלימודים. בעבודה יש מזור מזה אך עם כל החגים והיציאה מהשגרה שאני כל כך שונאת זה נהיה רק קשה יותר. עוד ריצה, עוד הליכה, עוד פילאטיס ואוי ואבוי אם אוותר. חיי חברה כבר אין לי. היא שולטת בכל, הורסת את חיי. כל המקום שלה. ככה כבר 3 שנים. בת זונה.