שיר לשיחרור

"אני טובעת בתוך ים הדמעות
שמעיני זולגות ויורדות,
ומציפות את נפשי הכואבת והחרדה
לגוף המושלם שבאופק נראה..
בצל תחושותיי אני מרגישה נוכחותה
זאת שאומרת לי כל יום שאני שמנה,
זאת שמזכירה לי שאני צריכה להוריד עוד ממשקלי,
זאת שלא מרפה ממני ומנפשי.
בעומק מחשבותיי כשיש לי קצת שקט,
אני יודעת שאני רזה, כך אני נזכרת
ואז היא חוזרת ולא מוותרת
ואני נכנעת ועוד כואבת!
ובפנים אני בוכה וכך מתמודדת
ומי יעזור לי??
אני שואלת...."

יקרה,

קראתי בכאב את שירייך.בולטת מהם האמביולנטיות.יש בך צד שרוצה להחלים ומנג קולות המחלה מושכים לכיוון השני.זאת מלחמה קשה אבל היא אפשרית ואין צורך שתעברי אותה לבד.לא כתבת האם את נמצאת בטיפול,מה מצבך ועוד דברים שחשובים כדי שנוכל להתקדם ולעזור לזעקה שלך להשמע.
אשמח לשמוע ממך יותר.
אל תוותרי.
אני כאן,
קרן אור.

הי, נעלמתי להמון זמן... תודה על התגובה!
דרך הכתיבה אני משתחררת..
אני עוברת תקופה לא קלה ואני מתחילה לחשוב שהכל יוצא משליטה
ואני לא יודעת מה לעשות...
אני רוצה לחיות!!!

יקרה,

יש משהו מעודד מאוד בכך שאת כותבת כאן כי מבחינתי זה כבר צעד קדימה(ואת מוזמנת לכאן תמיד בכדי לשתף ולהשתחרר),אך הכתיבה כאן לא יכולה להחליף טיפול אמיתי,יש צורך למנף את זה קדימה.את שואלת מה לעשות?דבר ראשון,להחליט שנכנסים למסגרת של טיפול ,שרק היא יכולה באמת לגרום לדברים להיות בשליטה אמיתית(ולא מדומה כפי שמציעה לך הפרעת האכילה).
ניתן לחיות ללא הפרעת אכילה,ולא רק שניתן אלא לחיות אפילו חיים טובים!
בואי נתקדם צעד צעד.
אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי.
שלך,
קרן אור