חשיבה "שואתית"

מורן יקרה,

סליחה על העיכוב בתשובה.
חסרים לי פרטים בגוף ההודעה ועולות אצלי שאלות כמו מה משרת האוכל או חסרונו בחוויה שלך?האם בילדות הורייך הגבילו אותך באכילה?האם גדלת בחסך ?או שאולי יתכן כי אוכל מקושר אצלך לבית והרבה פעמים אני שומעת בנות מספרות שאצלם בבית ביטוי האהבה מצד ההורים היה ע"י אוכל? האם יכולה להזדהות עם משהו שכתבתי?או שמא יש לך מחשבה אחרת בנושא?
לא ציינת בת כמה את,האם את חיה לבד,מה מבנה גופך או האם אובחנת בעברך כחולה בהפרעות אכילה.אבל נשמע שהעניין מטריד אותך מעבר לרגיל ואת יכולה בהחלט להתחיל מלתת תשובות לשאלות הנ"ל ולפנות לטיפול (האם את בטיפול?או היית בטיפול בנושא?)שיעזור לך לברר לעומק את הגרעין עליו יושבת ההרגשה הקשה הזאת(השתמשת במילה "שואתית" שהיא מילה קשה).

אשמח לשמוע יותר כדי שאוכל לנסות לעזור.
קרן אור