אני מרגישה אבודה

שלום,
שמי ג'ולי , אני בת 30 אמא ל-3 ילדים מדהימים... ובולמית. אני מרגישה שכל יום הוא גרוע מהיום הקודם. אני מרגישה שמנה מאוד, שונאת את עצמי יותר ויותר. בימים האחרונים כבר מפחדת לעלות למשקל. אני 1,68 מ' ושוקלת 68 קילו (נכון ללפני יומיים, ומנסה לשכנע את עצמי שאולי קצת פחות). אני לא זוכרת מתי זה התחיל אפילו. האוכל אצלי היה תמיד אישיו אבל ההקאות נדמה לי שזה התחיל אחרי ההריון הראשון לפני 9 שנים כמעט, די מעורפל לי. זה סיוט. יש לי תקופות פחות או יותר טובות ( כשבתקופות טובות אני מקיאה רק פעם ביום). כרגע אני יכולה להגדיר את התקופה ככאוטית לגמרי, אני נבהלת מכמויות האוכל שאני בולסת ואומרת לעצמי בו זמנית שאני פסיכית, חולת ונפש. כשאני אוכלת אני משתדלת להכניס כמה שיותר דברים, מתוקים, מלוחים, מה שבה ליד כי ממילא אני אומרת לעצמי שתוך 5 דקות הכול ייצא. אחרי שאני מקיאה לא עוברת חצי שעה שאני יכולה להתחיל שוב. אם חלילה אני נמצאת במקום שאי אפשר להקיא ובכל זאת אכלתי יתר על המידה ( ואפילו אם אכלתי קצת ) אני סוחבת תחושות אשמה במהלך כל היום ונגעלת מעצמי. אני כיום מקיאה בממוצא עד 7 פעמים ביום. והתיסכול הנוסף הוא שאני גם משמינה. פיתחתי לעצמי כל מני שיטות כדי להישאר דיסקרטית אבל הביקורים החוזרים שלי בשירותים כבר חשודים. זה מעגל שנורא קשה לצאת ממנו. זה מתיש אותי לגמרי ויותר מכל אני מפחדת שהילדים שלי יחקו את ההתנהגויות החולניות שלי, שלא לדבר על מה בעלי חושב על זה. מבחינתו הכוח בידיי ואם אני רוצה מספיק אז אפר להפסיק. יכול להיות שהוא צודק.
אני כמובן שקלתי אין ספור פעמים טיפול פסיכולוגי אבל אני בספק שזה יעזור הרי אני יודעת מה הבעיה שלי, יודעת מאיפה היא נובעת (אני באמת אוהבת אוכל אבל רוצה להישאר רזה... למרות שאני לא).
הייאוש גדול ,אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מצליחה לצאת מהלופ.
עיזרו לי בבקשה.
תודה