זקוקה לעצה...

שלום קורל,
במשפט אחד את שואלת אותנו.. או את עצמך מדוע את לא מצליחה
לאכול באופן נורמאלי, במשפט שני את שואלת האם קיימת הפרעת אכילה.
הפרעת אכילה היא לא רק "אנורקסיה" או "בולמיה" הפרעת אכילה כשמה
היא - הפרעה בצורת האכילה. את מספרת על התנהלות לקויה ומופרעת
בעניין האוכל, את מתארת ימים של שתיית קפה בלבד אל מול ימים של
פיצוי וכן גם שימוש במשלשלים.

השינוי חייב להיעשות בשני מישורים במקביל - האחד הוא תזונאי השני
הוא פסיכולוגי.
את חייבת להגיע אל דיאטנית מומחית בהפרעות אכילה, שתבנה איתך
תפריט וכדי שזה יצליח תהיי מחוייבת להקפיד לאכול על פיו.
כמובן שאני מבינה את המצוקה והחרדה לפנות אל דיאטנית, אבל התיאור
שלך מוכיח לנו שהבעיה עם האוכל קצת יותר חזקה כרגע..
בנוסף, את צריכה לטפל במישור הפסיכולוגי.. לנסות להבין מה מוביל לכל ההתעסקות היתרה הזו בדימוי הגוף והמשקל.

ישנם מספר מרכזים בארץ שמטפלים בבעיה, את מוזמנת לפנות אל רופא המשפחה שלך ולנסות לבקש שינחה אותך או פשוט להיכנס לאינטרנט ולעשות גוגל קצר תחת הכותרת "טיפול בהפרעות אכילה מרכזים" וכו'.

אנסה להסביר בקצרה מה קורה לגוף שלנו בעת "המשחק" הזה עם ימים של צמצומים קיצוניים אל מול ימים של התקפי אכילה,
הגוף שלנו מאוד חכם, הוא בנוי על ידי מנגנון הישרדותי, ברגע שאת מונעת ממנו מזון בסיסי, את הדלק שלו, הוא מתחיל לצרוך אותו בדרך אגרסיבית יותר שיכולה להתבטא בבולמוסים, בכל יום של צום או צמצום קיצוני - הגוף יפצה על כך ביום אחר.
מה שיוצא הוא מעגל אינסופי של תזונה לא מאוזנת, של סבל פיזי ונפשי, החסכים האלו וחוסר האיזון הזה מוביל להמון מצוקות פיזיות ונפשיות, להמון נזקים חמורים.
לרדת במשקל, הוא לא האושר הפנימי שאותו את מחפשת.. את צריכה לשבת עם עצמך ועם איש מקצוע ולהבין מה את מחפשת שם, ממה את בורחת ומה היית רוצה לשנות על מנת להגיע לשלווה הפנימית אותה את מבטאת "בקילו פחות קילו יותר".

את צודקת, זה אכן מצב מייסר. והפרעות אכילה יכולות להיות מאוד מאוד מייגעות ומתישות . הן בעצם מוות איטי ומייסר! הן חור אפל ושחור, ולעיתים מגיעים איתן לנקודת אל חזור שממנה הטיפוס הופך להרבה הרבה יותר קשה.

לכן את צריכה למצוא את הכוחות שיש בך, כלוחמת חזקה ואמיצה.. ולצאת להילחם בה כנגד כל הסיכויים! כי אפשר, אפשר לחיות אחרת ואף רצוי.
אנחנו חיים פעם אחת, יבוא היום שנסתכל אחורה ונצטער על כל האומללות הזו שנאלצנו לעבור ולא הייתה שווה אפילו יום אחד שנבזבז עליה.
היי חזקה!

תודה ששיתפת אותנו,
שלך.