יש לי בעיה?!... חדשה כאן..

כמה שאני מכירה את המסלול הטובעני הזה..גם אני הייתי בעברי בתחום,באליפויות ארציות,וזה היה הטריגר שפתח פתח לשנים ארוכות בה"א.אבל את יודעת מה??עם הזמן נחלשתי.הביצועים שלי היו גרועים,ויותר מכל-האהבה הכי גדולה שהיתה לי להתעמלות הפכה לאובסססיה-עוד תחרות..לזכות שוב..לשבור את ההישגים הקודמים..עד שלא זכרתי למה בכלל התחלתי.
ואני יודעת כמה לחץ מופעל בוודאי עלייך לרזות,זה הרי אף פעם לא מספיק..אבל לפעמים צריך להניח על המאזניים את הבעד והנגד כדי לגלות שיש לך הרבה מה להפסיד בדרך שבחרת לעצמך.מודעות וקבלה של העובדה שיש לך ה"א היא שלב ראשוני,כעת את צריכה להתמודד ולטפל במכלול הרגשות שמובילים אותך לדרוש מעצמך שלמות לא הגיונית ולהבין מה עומד מאחוריי הפרפקציוניזם שלך.איך??פני בשלב ראשוני לדיאטנית שתנחה אותך בשמירה על משקל תקין אך עם זאת בריא ומותאם לאורח חיים שלך בתור רקדנית,ואל תשללי פניה לייעוץ נפשי.
מאחלת לך בהצלחה ושתמשיכי תמיד לרקוד ממקום שלם,אמיתי ונהנה...
קרן אור

תודה רבה על ההתייחבות והתגובה.
כל כך נכון מה שאמרת בקשר לתחרויות והכל.. ככה זה גם אצלי בריקוד.
וגם לי היו כבר מקרים שבאמצע מבחן (בחזרה) סתם נפלתי או שהגוף שלי סירב לעשות תנועות מסוימות. ובגלל זה הבנתי שהאוכל הוא לא מה שפותר את הבעיה.. צריך לאכול, פשוט מעט.
עכשיו אני דוקא מרגישה טוב ונהנית מהחיים, אבל מקווה שזה לא יחמיר לפני ההופעה הבאה ואז שאני לא אתפטה לא לאכול... בכל מקרה העצה שלך ליעוץ אצל דיאטנית או מומחה לא ממש בשבילי.. אני לא יכולה ללכת לשום דבר, מבחינת כולם הכל בסדר אצלי, ואני גם רוצה שזה ימשיך להיות כך, אני מספיק גדולה ואחראית כדי לשלוט בעצמי. אני רק צריכה להאמין ובאמת לשקול במאזניים כמו שאמרת, את הבעד והנגד של כל דבר.
אגב, את היית אובססיבת כלפי התחרויות והכל, עד שקרה משהו? מה גרם לך לשנות/להפסיק את הגישה והכל?

שמחה לשמוע שעכשיו את בתקופה טובה יותר...אחת מהבעיות שהיו לי(ולפעמים אני עדיין "חוטאת" בזה) זה ללבוש מסיכה ולהעמיד פנים שאצלי הכול מושלם כ"כ,שחיי מאושרים...ואנשים קונים את המסיכה הזאת כי זה נוח יותר..אבל את יודעת מי משלם את המחיר??היום אני כבר מרשה לעצמי להיות מי שאני ליד הקרובים אליי ויודעת שמי שאוהב אותי באמת יהיה שם תמיד בשבילי ולא רק כשנוח...
לגביי ההפסקה שלי-עברנו דירה למקום מרוחק מהאיזור בו היתה הנבחרת הארצית,ואני כבר הייתי בשיא האנורקסיה אז פשוט שקעתי וויתרתי....עד היום אני מוצאת את עצמי עושה תרגילים ואין לך מושג כמה כיף זה לעשות זאת היום ממקום אחר,בשביל עצמי ולא בשביל לקבל "ציון".
ואגב,ייעוץ אצל דיאטנית ו\או טיפול הוא סודי וחל עליו חיסיון כך שהחשש שלך שידעו הוא לא מה שצריך למנוע מבעדך לעשות את הצעד הזה בשביל עצמך...
מאחלת לך שתשכילי לקבל את עצמך כמו שאת ולהבין שההישגים שלך והריקוד שלך הם מי שאת וכל עוד שזה עושה לך טוב,זה מספיק.
המשך ערב נעים,
קרן אור

וואו היית בנבחרת הארצית?! איזה כיף! באמת חבל שהגעת לאנורקסיה והכל.. אבל אם עכשיו את ממשיכה לעשות את מה שאת אוהבת אז זה פי מליון יותר טוב ויותר שווה!!
האמת שלמרות כל הלחץ של ההופעות, התחרויות וכל החזרות שבינהן אני עדיין נהנית מהריקוד וגם עושה בבית תר' וריקודים שאני אוהבת במיוחד. רק שאצלי זה יותר לעבוד על גמישות בכיף עם מוזיקה כדי להגיע למקסימום של עצמי..
אני יודעת שאולי אני צריכה לעשות משהו עם האכילה שלי, אבל כשאמרתי שאני לא רוצה שידעו התכוונתי לזה שאפילו ללכת עם ההורים אני לא יכולה כי אני לא מתכוונת להגיד שיש לי איזה בעיה או משהו.. אם רק ידעו (למרות שאולי מרגישים ומתעלמים..) שבגלל זה אני לא אוכלת הם לא ירשו לי להמשיך לרקוד, ועם כל הלימודים (אני בבגרויות עכשיו...) אני אמות בלי הריקוד שמוציא אותי מהלימודים ההיסטרים... בכל מקרה אני דווקא מרגישה שקצת משנה את הגישה, אפילו הסכמתי לקחת היום 2 סנדויצ'ים לבי"ס (אמנם לחם קל ועד שעה 4.. אבל זה יותר טוב מלפני ההופעה שהייתי לוקחת רק מלפפון חחחח).
אגב קוראים לי נוגה, נחמד לדבר איתך ולשתף, את עושה עבודה מדהימה, אני במצב טוב אבל לבנות שהדרדרו יותר את פשוט עושה דבר קדוש וכל כך חשוב! הלוואי שאף אחד לא היה מגיע למצב הזה של הורדת קלוריות מיותרת ושאר הדברים הנוראיים שקשורים להפרעות אכילה...

אני יכולה להבין אותך לגביי הפחד לשתף...אבל אני חושבת שלפעמים יש לנו נטיה לחשוב איך אחרים יתמודדו עם "הבעיה" שלנו מאשר להבין שאנחנו בסה"כ הסובלות היחידות...אנחנו מעמיסות על הגב שלנו תפקיד שהוא בעצם לא שלנו...
ואני יותר משמחה שלקחת איתך היום סנדויצים(נכון זה לחם קל,אבל זאת התקדמות ואל תמעטי בערך של זה...שאפו יקרה!) אני מאמינה גדולה בצעדים קטנים.ואני מקווה שהיום את "תפרגני" לגוף שלך קצת יותר.(כדי להגיע למקסימום תוצאות,את צריכה מקסימום כוח,לא??)
ותודה על המחמאות,גרמת לי להסמיק על הבוקר(איזה מזל שאף אחד לא רואה...) ותאמיני לי שזה הרבה,כי אני לבנה מאוד...
יום נעים,ואני כאן תמיד,
קרן אור

היי,
תודה רבה לך.. את עוזרת לי להסתכל על הדברים קצת אחרת.. הלוואי שאני גם אצליח לאהוב את עצמי יותר.. לפעמים אני באמת מקנא באלה שנראות הרבה פחות טוב ממני, רוקדות פחות טוב ולמרות זאת יש להן בטחון עצמי גבוה מאוד שגורם להן להראות יותר טוב.. יום אחד אני גם יהיה כזאת :) יום טוב.

זה רק גורם לנו להבין שאושר הוא משהו שבא מבפנים.הכרת התודה על מה שקיבלנו ולא על מה שלא.זאת כנראה זווית ההסתכלות שאנחנו צריכות לאמץ.
ערב נעים,
קרן אור.

היי, כמה שהבנתי את כל מה שאמרת אבל עדיין אני חושבת (אולי אני סתם צריכה להפסיק לחשוב) שיש לי בעייה..
אני כל הזמן אבל כל הזמן לא מפסיקה לחשוב על איך אני מרזה.. הייתי אצל דודים ואכלתי מלא (יותר נכון רגיל לפיהם.. מלא מלא מלא בשבילי..) כולל כל הדברים המשמינים (אפילו בורקס!) וחזרתי משם בהרגשה נוראית. אני לא יודעת מה עובר עליי אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב על איך להעלים את מה שאכלתי, שוב חזרתי לא לאכול, היום לא אכלתי כלום.. ובנוסף לזה, ניסיתי לעשות דבר נוראי ממש! ניסיתי להקיא שזה הדבר שהכי מגעיל אותי בעולם! חשבתי שאם רק חד פעמי אני אעשה את זה.. אבל לא הצלחתי לשמחתי. ופגעתי בעצמי, ממש כואב לי ויש לי בחילה.. למה זה קורה?! אני באמת מבינה שזה דבר נוראי לא לאכול ופי מליון להקיא, אז למה במציאות אני לא קולטת את זה?!
אני כאילו בין שני עולמות, מצד אחד רואה את הדבר הנוראי שנקרא הפרעת אכילה ומבינה את המשמעות שלו, אבל מצד שני אני לא מסוגלת לאכול רגיל כי יש לי רצון עז לרזות.. ובמיוחד שלא עשיתי ספורט יומיים אז בכלל המחשבות הורגות אותי...
לילה טוב, נוגה

נשמע שעל אף ההבנה שההתנהלות היום יומית שלך מנוהלת ע"י האוכל\הימנעות ממנו\התעמלות אובססיבית את לא מצליחה לשלוט בזה.ואת לא היחידה,אגב.זה הזמן לקחת אחריות על החיים שלך ולפנות לקבלת עזרה.זאת יכולה להיות פניה לרופא משפחה לדיאטנית ליועצת בי"ס,מה שתבחרי.אבל אם את רוצה לעצור את התהליך הזה כדאי שתתחילי טיפול.
צר לי שאין ביכולתי לומר או לעשות משהו אחר,אבל אם זה היה פשוט כ"כ כבר היית מצליחה לצאת מזה בעצמך,נכון???
אני כאן מבינה תומכת ומחבקת אותך...ומקווה מאוד שתמצאי את הדרך להיעזר באנשי מקצוע.
מאחלת לך שבוע נעים,
קרן אור

אני לא יודעת עוד למי אפנה ומתי (אם בכלל... צריך אומץ רב לא?!..) אבל תודה רבה על הדאגה והתמיכה!
שבוע נהדר שיהיה!

אני כאן כדי לעזור לך ולכוון אותך אם וכאשר תחליטי שאת רוצה...
שלך,
קרן אור