לכל הבולמיות האהובות

הי,
אני לא יודעת איך להגדיר את המצב שאני נמצאת בו היום... אני בת 22 וכבר כמעט 9 שנים כלואה במחלה הנוראה הזאת. זה נשמע די מזעזע שזה כ"כ הרבה זמן, אבל זאת התוצאה של הכחשה והסתרה מכל העולם... מצב של חיים שקריים, של חוסר הנאה מכל הישג בחיים בגלל הצל האפור הזה שמעכיר הכל.
לא האמנתי שזה יכול להשתנות, התחלתי כבר להשלים עם העובדה שכל מה שמעניין אותי זה אוכל... וכמה שזאת תחושה משפילה.. כמו בהמה אימפולסיבית...
הבעיה הכי גדולה היתה שחשבתי שאני אפתור את ז לבד, וזה פשוט לא נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הבולמיה גדולה עלינו ואנחנו חייבות מישהו קרוב שיעזור!!!!!!!!!
ובאמת חבר שלי לחץ עלי לספר לאמא, וסיפרתי לה את הכל. התחלתי טיפול מדהים במחלקה להפרעות אכילה בהדסה עין-כרם. טיפול שמשלב דיאטנית ופסיכולוגית. וברוך- ה' המחשבות הכפייתיות על זלילה והקאה פשוט נעלמו!!! אני כבר כמעט 4 חודשים לא הקאתי (חוץ מנפילה אחת..)
וגם לא עליתי במשקל!! מה שמגלים זה שההקאות רק משמינות יותר ולא מרזות...
אני פונה כאן באופן אישי לכל בולמית, לכי ותעזרי באדם הכי קרוב אליך, חיבים להיכנס למסגרת, כי רק זה עוזר.... בחיים שלי לא הייתי מאמינה שאני אגיע למצב כזה טוב של החלמה, ואם אני הצלחתי, כל אחת יכולה, רק א"א לעשות את זה לבד!!!!!!!!!!!!!!! אי אפשר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!