לא מאמינה יותר...

אני מבינה את תחושת התסכול והייאוש,אבל יחד עם זאת אני מאמינה שאת בטיפול כי החלטת כן לתת לזה צ'אנס ויש חלק בתוכך שכן רוצה להבריא,רק שכרגע את לא שומעת אותו מספיק...
את "רק" שנה באנורקסיה,מה אגיד על 11 שנה??והיני אם היית אומרת לי אז שאחלים,סביר להניח שהייתי צוחקת לך בפנים.אני גדלתי עם המחלה עד שלא הכרתי את עצמי בלעדיה.אבל את יודעת שלפעמים האהבה הכי גדולה היא השנאה הכי גדולה שלנו.
איך החלמתי??קשה לי להניח את האצבע על נקודה מסוימת ולקרוא לזה המפנה.אני חושבת שהתחיל אצלי איזשהו תהליך שאפילו אני לא שמתי לב אליו.הייתי בת 20 עם שימוש מסיבי במשלשלים,הקאות,התעמלות אובססיבית.וקיבלתי התקף לב.וזה לא שהייתי רזה מידי אבל הנזק הצטבר..וכ"כ פחדתי בבוקר שאחריי שהבנתי שאם אני לא מסיימת עם זה אז לפחות שאחיה כמו שצריך.כל פעם לקחתי על עצמי עוד משהו .באותה תקופה יצאתי עם מי שהים הוא בעלי,וניסיתי להבריח אותו בכל דרך כי אהבתי היתה נתונה לאחר,להפרעה שלי,והיא קינאה כ"כ שלא היה מקום לעוד מישהו.אבל הוא התעקש ולא ויתר עליי ואני התחלתי להבין שאנשים כן אוהבים אותי בזכות מי שאני,ולאט לאט נבקעו סדקים בשנאה העצמית שלי.וכל שנתתי לעצמי לאהוב גיליתי שאני גם נאהבת.אבל עדיין לא החלמתי.ההחלמה האמיתית התרחשה כשגיליתי יום אחד שבניגוד לכל מציאות הגיונית אני בהריון.באותו יום לקחתי אחריו-זרקתי סופית את המשלשלים לפח,התחלתי לאכול מסודר ולא אגיד לך שלא שנאתי את עצמי,אבל הבנתי שמעכשיו סדר העדיפויות השתנה ואני צריכה לדאוג למשהו שגדל בתוכי..
ולאט לאט קיבלתי את עצמי ,חילוףהחומרים שלי התאזן ונשארתי על משקל נמוך יותר ממה שהייתי עוד לפניי ואכלתי כמו בן מאדם בריא.
גם היום אני לפעמים מסתכלת במראה ולא אוהבת את מה שאני רואה,גם היום לפעמים אני מרגישה את ההפרעה מנסה להשמיע את קולה,אבל היום אני חזקה ואני יודעת שהיא לא תפתור לי כלום בחיים,הבעיות שלי ישארו ולא יעלמו,ואני יודעת להתמודד איתם בדרך סלחנית.ואני חושבת שזאת השלמות האמיתית.לדעת מה הן המגרעות שלך ולחיות איתם בשלום.

שירן,לא כתבת בת כמה את,היכן את מטופלת ובאיזה תכיפות,אבל חשוב שכן תפתחי את הנושא עם המטפלת שלך כדי שגם המצב נפשי יעקוב אחר המצב הגופני.אל תוותרי על עצמך.אפשר לשנות דפוסי חשיבה,צריך להבין קודם מה האנורקסיה משרתת אצלך ולהבין שהיא מסווה שמצאנו לעצמנו ולא הפתרון האמיתי.לפעמים לחיות בצל השקר של המחלה גרוע יותר מלהתמודד עם האמת.

אשמח אם תכתבי עוד על עצמך,ואני כאן כשתרצי,
קרן אור.