קרן אור היקרה..

מחפשת מוצא...אני חושבת שכבר היטבת למצוא!
אני שמחה לשמוע שעם הזמן הירידות פוחתות..זאת בדיוק הסיבה בגללה המלצתי לך לפנות שוב לטיפול,כי היום את במקום אחר מבחינת הפרעת האכילה שלך,ההבנה שלך אותה,ויחד עם זאת נשארו גם דברים פתוחים,דברים שלא עברו עיבוד מלא.וכן חשוב להמשיך ולעבוד עליהם בטיפול.
החלמה מלאה??כל אחד מגדיר אותה אחרת.אני חושבת שהחלמה מלאה פירושה ללמוד לחיות בצל המחלה,להבין שהיא כמו וירוס רדום,אבל לשמור תמיד שלא יתעורר.החלמה מלאה לטעמי היא שההפרעה לא משתלטת לך על החיים,היא לא מה שאת חושבת עליו כשאת קמה בבוקר,היא לא מונעת ממך לעשות את מה שאת רוצה לעשות,והיא לא הדבר האחרון שאת חושבת עליו בלילה לפני שאת ישנה.הצעתי לך לחזור לטיפול במרפאה הקודמת בגלל שסיפרת שמצאת את הטיפול יעיל וגם כי כתבת שהם אמרו לך שהדלת פתוחה ואת מוזמנת לחזור כשתרגישי צורך..אבל זה לא ממש משנה מה תחליטי-אם את מרגישה שמיצית ואין לאן להתקדם בטיפול הקודם,חפשי לך מרכז אחר בו תרגישי נוח יותר.מה שחשוב הוא שיהיה מה שיהיה,שלא תשארי בלי טיפול.ואני שמחה שאת מבינה את זה ופועלת לשם מציאת מרפאה אחרת.
ספרי לי מה העלית בחקתך.
שמחה שאני יכולה לעזור,זה מחמיא לי...
חיבוק ואהבה,
קרן אור.

ערב טוב, אני אתחיל בזה שאני בוכה!! ברגעים אלו ממש זולגות דמעות מעיני כי כשאני קוראת את הדברים שאת כותבת לי אני מבינה כמה אני חולה.. אני מקווה למצוא בקרוב מאד טיפול כזה או אחר כי אני כבר לא יכולה, אני יודעת שבלי טיפול יש רק ירידה ואני לא מוכנה לקבל זאת, אני אלחם בשביל טיפת חיים נורמלית שיכולתי לקבל ממזמן, שאני יכולה לקבל היום. אני לא אנוח עד שאצליח "להרדים" את המחלה, עד שאצליח לגרום לה ללכת.. אני חושבת הרבה ומנסה להבין למה דווקא אני, למה לא עצרתי את כבר בהתחלה? למה אני צריכה לסבול? אפילו שאני יודעת שיש עוד הרבה כמוני, אני לבד עם עצמי ועם האנורקסיה.. עד לפני 3 שנים בכלל לא חלמתי שאודה בכך שאני חולה באנורקסיה. אני נאחזת בכל טיפת תקווה ובכל נקודת אור חיובית שאני מוצאת במלחמה כנגד המחלה ומקווה להצליח.. אשמח לעדכן אותך לגבי ההמשך.. תודה לך על החיבוקים והנשיקות.. שיהיה לילה טוב

אני רוצה לקוות שהדמעות של אתמול יהיו בין הדמעות האחרונות שתזילי בגלל כאב..לפעמים צריך להתאבל על מה שעברנו,לפעמים גם עולות השאלות של למה אני??מה בסה"כ ביקשתי בחיים??,אבל יודעת מה ?זה לא משנה כרגע.השאלות האלו והתחושה של חוסר הצדק רק מקבעים אותנו במקום הזה ואנחנו שוכחות שנכון הפסדנו שנים מהחיים שלנו שיכלו להיראות אחרת,אבל יש עוד מחצית מהחיים לעבור שיכולים עם עבודה עצמית,לכפות על הכול ולהיראות כפי שאנחנו באמת רוצות.בשביל עצמנו.זה חיובי להתאבל על העבר להבין כמה המחלה רק הזיקה לנו,ומתוך כך לקום ולהילחם נגדה,כדי להשיג את החופש שלנו להיות במקום הנכון והבריא ביותר עבורנו.
מה קורה עם הבירורים שלך לגביי טיפול??דיברת כבר עם איזשהו מרפאה??אשמח אם תשתפי אותי בכך ובהתלבטויות שלך.
יקרה,ההכרה במחלה היא שלב חשוב וחיוני בתהליך של הריפוי.כי את יכולה להאבק רק כנגד משהו שאת יודעת ומכירה בנזקים שהוא גורם לך.
אני יודעת שזה לא קל.אבל אפשרי.תלחמי למען עצמך,ואני כאן כדי לעזור לך בכך.

שיהיה לנו יום נעים וקל עד כמה שאפשר,
קרן אור

ערב טוב, מתנצלת שרק עכשיו אני עונה, פשוט רק עכשיו חזרתי הביתה.. אני עובדת ולומדת, בנוסף גם הייתי בבייביסיטר היום ושמרתי על ילד מקסים בן 7 שחולה בדלקת ריאות ואני מקווה מאוד שיהיה בסדר.. הייתי אצל הרופאה שלי היום וביקשתי ממנה שתעזור לי, החלטתי לנסות לחזור למרפאה שבה טופלתי כי נראה לי שעדיף לחזור למקום אותו אני מכירה ולאנשים עליהם אני סומכת ובוטחת. הם קבעו לי תור רק לסוף ינואר ובינתיים היא אמרה שהיא תראה אותי פעם בשבוע, תשקול אותי ותתמוך בי עד שהם יקבלו אותי בחזרה כדי שלא אמשיך ואפול. היא שקלה אותי וירדתי עוד קילו ו300 גרם ואני מפחדת שאמשיך ואפול, הצלחתי לדוף לעצמי בכוח 5 ביסים מלחמניה ריקה היום בצהריים כי כ"כ נבהלתי מההתדרדרות המהירה שלי.. זה מדהים כמה שאני מצליחה לראות את הדברים השליליים של המחלה הזאת.. בינתיים בא לי רק להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה ולקוות לקום מחר בבוקר ליום חדש וחייכני יותר. אני שונאת להרגיש ככה, מסכנה וחלשה, איבוד השליטה הזה שעושה לי בחילה.. תודה בינתיים על התמיכה.. ערב נעים

נו אז עכשיו שהתעוררת,מה דעתך לחייך לעצמך במראה??
אני שמחה שאת רואה היום כמה ההישארות במחלה היא החולשה האמיתית,וכמה היא לוקחת ממך המון...ואני רוצה להגיד לך כל הכבוד על הפנייה למרפאה וע"כ שאת לוקחת אחריות על חייך ובנתיים תמשיכי מעקב אצל הרופאה.
אני שמחה שלקחת את עצתי ואת חוזרת למרפאה הקודמת שהיתה חיובית עבורך.אני בטוחה שהפעם התהליך הטיפולי יהיה טוב יותר,עכשיו שאת במקום אחר מבחינת הרצון האמיתי והכנה שלך להחלים.

כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ועכשיו,לכי להכין לך ארוחת בוקר כלבבך,מה בתפריט???

עם כל הערכה שיש,
קרן אור.

ערב טוב קרן אור, לא קמתי והכנתי לי ארוחת בוקר טובה ומה גם שאני בכלל לא רעבה ועדיין לא הצלחתי להניס פירור לפה, למעט הכמה ביסים שלקחתי מהלחמניה.. אני מרגישה שלא מגיע לי להכניס אוכל לפה, שלא מגיעה לי התמיכה שאני מקבלת ממכם אנשי הפורום ובכלל, אני מרגישה שאני מתנהגת כמו ילדה סתומה שלא מבינה שהאוכל הוא חיוני לה. מגיע לי עונש, לסבול, על הלחמניה שדחפתי לפני כמה ימים, אני מסתכלת על עצמי במראה וחושבת שאני צריכה לרדת עוד, שהכל שומן שלא שייך לגוף הזה.. כשהצד הבריא שבי מנסה להתערב ולומר שזה לא נכון ושאני לא באמת צריכה עוד לרדת, הצד החולה דוחק אותו הצידה ומשתיק אותו במקום שיקרה ההפך.. בינתיים אני חלשה, ללא דרך התחזקות שתתן לי טיפת כח להמשיך להילחם.. אלא סתם דברים שרצים לי בראש שרציתי להוציא החוצה ולהשתחרר מהם.. מקווה לישון טוב הלילה.. שיהיה לילה טוב

כתבתי לך כמה פעמים תשובה אבל המחשב מחק אותה...
אני מאוד שמחה שפנית לקבלת טיפול ,אבל זה לא פותר אותך מהחובה להתחיל לדאוג לעצמך כבר עכשיו.לא בערב,לא מחר ולא בינואר,כי אם לא תעשי זאת את תגיעי בינואר שוב לטיפול מאותו מקום ולא תביני מדוע הוא לא יעיל.נראה לי שנבהלת מהצעד הזה שלך,כי זה אומר לבקש עזרה מתוך הכרה בבעיה שקיימת(ומתוך הבנה שצריכה להתבצע כאן עבודה אמיתית,)את צריכה להבין את הדבר החשוב ביותר שאת מסרבת או לא רוצה להבין והוא -שמגיע לך.מגיע לך להיות מאושרת ובריאה.
קחי את המקום הזה ותתחילי היום.את נסוגה לאחור כי את מתה מפחד להתמודד,שאת מנסה פשוט להרעיב את הרגש הזה.זה לא הולך להיות קל,אף אחד לא מבטיח לך את זה,אבל זה הולך להיות הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות למען עצמך.
ואני יודעת כמה קשה לאכול כששומעים רק את הקול האכזרי הזה בתוך הראש..והוא קודח כ"כ שמעדיפים להשתיק אותו בכל דרך אפשרית,אבל הוא לא נרגע,והוא לא יירגע כי את רק משתיקה אותו שוב ושוב ושוב ולא נותנת לעצמך את שצריך.תתחילי היום,תאכלי כי צריך,תלחמי בכל צליל בכל עוצמה שהיא שתעלה תוך כדי,כי את חייבת!
וקחי את כל העזרה והתמיכה שאנשים מסביבך נותנים לך-משפחתך,חברותייך,הפורום-כי כל מה שהם רוצים הוא שתהיי בריאה בשביל עצמך.
האם גם את רוצה את זה בשביל עצמך???
אם כן,את יודעת מה את צריכה לעשות.

אני מצטערת שאני מעט חריפה כלפייך היום,אבל אני מאמינה שהיכן שצריך סטירה לא נותנים לטיפה.אני מרגישה צורך לנער אותך מעט היום כדי שתביני את מה שאת מסרבת להבין-שהאתמול הוא המחר של היום!

ואני אהיה איתך כאן,כי מגיע לך ,אם רק תתני לי.
שלך,
קרן אור

בוקר טוב, אני שמחה שאת "חריפה" איתי ואני מבינה את הניסיון "להעמיד אותי במקום". את צודקת! אני מפחדת פחד מוות מהמחלה, ממה שהיא עושה לי ומהמלחמה בה. אין דבר שהייתי רוצה יותר מלנסות ולנצח את המחלה ובגלל זה אני מנסה לחזור לטיפול, אני אדגיש ואומר שבזכות הטיפול שכבר עברתי אני יודעת שיש בי גם צד בריא ומאז הוא איתי ולא עוזב ואני לוקחת את זה כנקודת תקווה להחלמה, מינימלית לפחות. בסך הכל אני ורצה שקט מהמחלה, לחיות חיים נורמליים, להסתכל במראה ולראות אותי האמיתית, לאכול בלי רגשות אשמה ולחיות את החיים כמו כל אחת אחרת, בצורה בריאה. אני מתכוונת להשיג את זה ואני מאחלת לי ולכול האנשים הסובלים מהפרעת אכילה שנחלים!! היום אני וחברי הולכים לארוחת ערב עם המשפחה וממש לא בא לי ללכת, אבל עמוק בפנים אני שמחה שאנחנו הולכים, אני יודעת שלא תהיה לי ברירה לאכול ויש בי צד שמעודד את זה ואת רגשות האשמה והכעס על עצמי שיבואו אחר כך אני מקווה שאצליח לקבור עמוק עמוק בפנים ולא לשמוע.. תודה לך על המילים, אני לוקחת אותן באופן חיובי ומעודד בדרך להחלמה.. שיהיה שבת שלום בינתיים..

...ורק בגלל שזה אפשרי ואני יודעת כמה את רוצה בזה אני בוחרת "לזרוק" לך את האמת לפנים בדיוק ברגעים שאת מונעת מעצמך לעשות זאת וללכת בדרך שאת כ"כ רוצה כבר להגיע לסופה.ואני שמחה שלקחת את זה בכיוון החיובי,כי כמו שכבר כתבתי,זה נאמר רק מהמקום הזה.
לצאת היום בערב למרות הקושי שלך,הוא לבחור.ואני מברכת אותך על כל בחירה כזאת.
תצאי ,תאכלי,תהני-כי מגיע לך.
ואני אהיה כאן כשתחזרי לשמוע איך היה.
מחזיקה לך אצבעות,
שבת שלום,
קרן אור.

אני מניחה שיש התחלה להודעה לשלך רק שאני לא רואה אותה מסיבה לא ברורה.. בכל מקרה, תדעי שהמילים שלך רק מחזקות אותי גם לגבי הארוחה שתהיה היום בערב וגם לגבי הרגשתי הכללית לגבי המחלה והמצב המגעיל הזה. אשמח מאוד לעדכן אותך לגבי הארוחה שתהיה, מקווה שהכל יהיה בסדר וילך חלק בלי רגשות אשמה ובלי בלאגן שיטריף לי את המוח.. שוב אומר תודה שבת שלום...

את לא רואה את ההתחלה של הודעתי,לא מפני שיש תקלה,אלא כי השלוש נקודות שעשיתי בהתחלה הן המשך למשפטים שהתחילו על ידך והרגשתי צורך להשלים אותם,כמין רצון לחזק את הקול הבריא בתוכך.
שמחה שעודדתי ואני רוצה לשלוח לך עוד כוחות לארוחת הערב ומקווה שאת מצליחה להנות משלל הטעמים..
אני אחכה לך כשתחזרי..
בהצלחה יקרה.

הצלחת להעלות חיוך על שפתיי מה שלא קורא הרבה... :) אז תודה, עכשיו אני מבינה אותך! אני יוצאת לארוחת הערב רק בעוד חצי שעה ובהחלט אשמח לעדכן אותך עליה.. אני רוצה להתנצל על הבלאגן שעשיתי פה בפורום, אני קצת לא מפוקסת ואני מבטיחה שזה לא יקרה שוב!!! מקווה שאהיה צלולה יותר אחרי הארוחה.. ואחזור לכאן אחר כך להתראות בינתיים...

הי, עניתי לשירן בשרשור שמתחיל בשירנוש ומכיוון שהיא שאלה אותי ל הארוחה שהיתה היום עיתי לה שם וחבל שאכתוב את הכל פעמיים.. אשמח אם תיכנסי ותקראי- זה ישמח אותי לשמוע את חוות דעתך ומילותייך.. תודה ולילה טוב..

ערב טוב שירן, אני קוראת את הדברים שלך ואני מזדהה.. היו לי תקופות בטיפול שהצלחתי קצת להעלות במשקל ובאת מהן פתאום הכל נהיה צמוד ואף גינס שפעם הייתי שמה עלי מבלי לפתוח את הכפתורים לא נסגר עלי בכלל.. אני מבינה את כאב הלב שלך, אני חווה אותו בעצמי מידי יום, אך אל תתיאשי, כולנו איתך ואם לא אני אז לפחות אני מחזיקה לך אצבעות שתצליחי לצאת מזה (אפילו שאני לא ממש מכירה את הסיפור).. אני שולחת לך חיבוק כי אני יודעת כמה שזה מחזק.. מקווה שלא נדחפתי לך לאשכול.. שיהיה לך לילה טוב

תודה על התגובה המחזקת שלך! אני מעריכה זאת מאוד..התגובות שלך תמיד מתקבלות בברכה.. תפנימי את זה :] קראתי את השרשור שלך והזדהיתי איתך מאוד.. אני יודעת כמה קשה לאכול כשהקול החולה זועק לך בראש מילים של אובדן שליטה.. אבל אני מקווה שתביני ביום מן הימים כמו שאני הבנתי "בזכות" העלייה במשקל הקשה שאני חווה בימים האלה- שגרמת רק נזק לגוף שלך ושאנורקסיה לא גורמת לנו להיות רזות יותר.. זה לא רזון טבעי.. זה מלאכותי..וברגע שמתחילים לאכול פתאום מגלים כמה נזק כבר נעשה וכמה הרסנו וקשה לתקן.. אני מקווה שהטיפול יעזור לך זה נורא חשוב.. איך הלך בארוחת הערב? לא משנה מה את מרגישה עכשיו- תדעי שעשית צעד נכון! למרות רגשי האשמה..ולמרות הכל.. שום דבר לא יקרה לך! אגב, את נמצאת במשקל תקין כעת או שאת נדרשת לעלות? מחזקת את ידייך.. שירן..