רגע של התפרקות

אני מניחה שרובן כאן תזדהנה איתך ותתחברנה לפחד שלך לאו דווקא מפני התמוטטות ,אלא יותר לפחד להראות לאנשים כמה את מתמוטטת,כמה קשה לך,כמה נפערו סדקים בחומה שאנו כה מטיבות לבנות סביבנו.אבל את יודעת מה??אני חושבת שזה תהליך חיובי.היכולת להתמוטט ולכתוב עליה,כאילו להודות לראשונה שחור ע"ג לבן מה שאנחנו כ"כ מפחדות לספר ולהראות והיא ההכרה בכך שאנחנו מעבר לכל-אנושיות.אנחנו כ"כ מפחדות שאנשים לא יוכלו לשאת זאת שאנחנו ממשיכות לשחק במשחק המדומה הזה,בו אנחנו השחקניות הראשיות,הניצבים ואפילו הקהל.ואנחנו לא מבינות למה אף אחד לא מוחה לנו כפיים,למה אנחנו מרגישות בסופו של יום-כ"כ לבד.
קחי את המקום הזה ותני לעצמך להיות שם,להשתחרר.אל תפחדי לתת לעצמך להרגיש,גם אם נדמה לך שעדיף להרעיב או להדחיק את הרגשות האלו,כי זה כבר הרגל..ואולי גם אופציה פשוטה יותר.
אל תפחדי להיות את,אל תסתתרי מאחוריי שמות לא לך,ובמקום הזה את תגלי שהחולשה הגדולה ביותר היא לחיות בשקר.השלמות היא לתת לעצמך להיות ולהכיר בחסרונות.
את יודעת-ברזל הוא יסוד מאוד חזק ויציב,אבל גם אותו אפשר לכופף...את כולנו אפשר.
אבל החוכמה היא תמיד לזכור שמי שיכול להתמוטט הוא גם מי שמלכתחילה נמצא במקום חזק.הרי אי אפשר לעלות ממקום שהוא גבוה,רק ממקום נמוך יותר.
אנשים נוגעים בנו ותמיד יגעו.אין לנו שליטה על זה.הדבר היחיד שיש לנו שליטה לגביו הוא דרכי ההתמודדות שלנו ואופן תגובותינו.

ואני כאן,מקווה שהיום ,ממרחק הלילה שעבר,הדברים יעשו קלים יותר עבורך.

שלך באהבה,
קרן אור.

קרן אור יקרה שאת.. תודה לך על המילים הכ"כ חמות שהצליחו לעטוף ולגעת בדיוק בנקודה.. את יודעת הרי שכשרע לא רואים דבר מלבד הרע הזה...תודה שהצלחת לפתוח את עיניי היום, תודה שנתת לי להתבונן על עצמי פנימה ולראות את כל הדברים שאני מחביאה אפילו מעצמי, כל הדברים ההאלה שהורסים, הורסים ומכרסמים את הנשמה..תודה. לפעמים אני מרגישה ושי רב כאשר מישהו "מוכיח" לי בפרצוף כיביכול את האמת האמיתית, את מה שאני לא מעיזה לומר בקול...ואז זה כמו סכין שכימעט נכנסת עמוק..אבל רק כמעט, כי לזכור שמי שאומר לי את זה הוא לצידי, תודה. הצלחתי לקום היום ולראות את הדברים קצת אחרת..את יודעת שהרי השעה שבין הלילה לבוקר, זאת השעה הכי חשוכה..הרגע הזה שלפני שעולה השמש. אוהבת אותך, תקווה לבנה.

ראיתי רק עכשיו את הודעתך.. איך עבר עליך היום? ואיך את מרגישה? האם הסדקים האלה שאת מדברת עליהם קשורים בהפרעת האכילה? <או שאני מניחה שהיא כבר לא חלק מחייך..> כמו שאמרה קרן אור, זה בסדר גם להתמוטט.. להתעצב, לבכות... החשוב הוא לדעת להתייצב בחזרה.. השאיפה שלנו לשלמות היא זאת שתמיד הורסת אותנו מבפנים והיא זאת שגם הביאה אותנו בין היתר לפתח ה"א.. גם לך יש רגעי שבירה שבהם את לא יכולה יותר.. אך זה לא הופך אותך לאדם פחות טוב! ואין ממה להתבייש..להיפך.. אני חושבת שאדם שלא מודה ברגשותיו ומקרין כלפי חוץ שהכל בסדר איתו תמיד, זה מראה על חולשה..ולא על חוזק.. את ממשיכה להיות בעלת ערך רב גם כשאת נשברת ומתמוטטת.. יש בך המון אל תשכחי את זה.. אוהבת, שירן

אני יודעת שהאפיזודה של "המתמוטטת" כבר מאחורייך,אבל אני חושבת שזה טוב שאיפשרת לעצמך להיות גם במקום הזה.ולקבל את התמיכה האמיתית מכולם סביבך.
זה אומנם נוגע במקומות שקשים לנו עם עצמנו,אבל אלו גם מקומות שחשוב לתת לעצמנו פשוט להיות,פשוט אני, כמו שאת יודעת ועם זאת תמיד לשאוף לעבר התקווה הלבנה שמחכה לנו שם.ואת כבר שם,רק שכולנו אנושיים ובדרך הארוכה,בשבילי החיים,יש גם סטייה שלנו לפעמים לשבילים קצרים כדי לנוח.וזה בסדר.כי אני מכירה אותך ויודעת שמחר את תקומי ליום אחר,והקושי הזה יחד עם אחרים שהיו\יהיו ישארו מאחור.

אני שמחה שלא עשיתי את שביקשת .....(ואת יודעת למה כוונתי)
ואני מקווה שאת מבינה זאת יותר היום,
שיהיה יום מקסים(חייב להיות!!)
קרן אור.

קרן אור מדהימה..
הסתכלתי על השעה שכתבת פה את כל התגובות לכולן,
את מקסימה!!
וכל תגובה כל כך רוצה לקלוע למקום הנכון כדי לתפוס את החלל הנכון אצלנו..זה מדהים בעיניי.
עברו יומיים....ואני כבר יותר בסדר, הרבה יותר!! התעוררתי ליום חדש, טוב בכל זאת כבר התעוררתי פעמיים ליום חדש..הדברים נוגעים קצת אחרת.
ולמרות היומיים האלה, השם "מתמוטטת" כנראה לא רוצה לעזוב אותי, כמה שאני מחליפה את השם פה בפורום, הוא פשוט בסוף מתחלף ונשאר אותו הדבר.
טוב,
העיקר שאני נשארת "תקווה לבנה" בעינייך, ובעיניי....

שיהיה לך יום נפלא וחמים...למרות הקור שיש בחוץ, את יודעת, חמים בפנים.. :)
שולחת חיבוקים של אהבה,
תקווה לבנה.

בוקר טוב שירן.. עבר עלי יום יותר טוב ללא ספק אתמול..עבר יותר רגוע ועם מחשבות טובות :) איך את....? אני חייבת ללכת להתארגן, ובגלל זה התגובה שלי קצרה כל כך. נדבר יותר מאוחר. ושיעבור יום טוב וקל, תקווה לבנה.