לא יכולה יותר....

יקרה,אני מבינה כמה קשה לך,אבל יחד עם זאת,אסור לך לוותר עכשיו.כי לוותר אומר להסכים להשאר בגיהנום הפרטי הזה ,במאסר עולם לתמיד.
את כותבת שהרגשת טוב יותר כשלא אכלת,שהרגשת בשליטה-להזכירך כמה לבד הרגשת,כמה הירידה במשקל לא עזרה לך להרגיש טוב יותר עם עצמך,כמה החיים שלך לא השתנו לטובה אלא הצטמצמו לכדי עיסוק במלחמה שאין בה מנצחים,רק נופלים.שליטה??השליטה האמיתית היא לקום בבוקר ולהרגיש חופשיה לעשות כל מה שאת רוצה מבלי שהספרות יתנו לך את היום.זאת שליטה.להגיד לעצמך שהגוף שלך אומנם יצא מאיזון,אבל זה לא ימשך כך תמיד.
את כותבת שאמך בטיפולים,לא סיפרת על זה לפני.צר לי אהובה.אבל בתור אמא ובתור אחת שגם עוברת טיפולים אני רוצה לספר לך משהו-הדבר שהכי יכול לשבור אותי כרגע הוא אם ילדיי בזמן שאני נאבקת על חיי,יהיו לא בסדר.אם יקרה להם משהו ואני אדע שלא הייתי שם בשבילם,זה ימוטט אותי.ואני מאמינה שאמא שלך צריכה את ביתה חזקה(לא רק חיצונית) ובריאה לידה.בשעה שהיא נאבקת על חייה ,היא רוצה לדעת שהיא יכולה להיות רגועה כי ביתה בריאה .
אהובה,זאת בדיוק הסיבה בגללה את צריכה לחזור לטיפול.את לא יכולה לטפל בה"א רק מההיבט התזונתי כשהחלקים האמיתיים לא עוברים עיבוד וטיפול.אני מאמינה שכשתתחילי לטפל בעצמך נפשית,השקילה תהפוך לפחות מאיימת,פחות משמעותית.אין דרך קלה,לצערי.הלוואי ויכולתי לפזר לך את הערפל שמקיף אותך כרגע,אבל את צריכה לעשות את זה בשביל עצמך.מתוך אמונה שמגיע לך.אני תמיד אהיה כאן כדי ללוות אותך בדרך.
תמשיכי לכתוב יקרה,אני כאן כדי להקשיב.תקיאי את כל הרגשות לכאן ואח"כ כשתרגישי שהתרוקנת מספיק תקומי מהמקום הזה ותמשיכי להילחם.כי אני מאמינה שאת יכולה,תאמיני גם את.

שלך באהבה,
קרן אור.

כרגע האפשרות של לוותר נראית הכי טובה... בשביל מה להאבק ולהילחם מלחמות חסרות פשר? הסוף כבר ידוע- אני אפסיד בכל מקרה.... אני כבר מפסידה ומשלמת את המחיר של המחלה... אני לא מאמינה בעצמי...לא חושבת שאני מסוגלת יותר... הציפייה לאיזן היא הכי מתסכלת..אני תוהה אם בכלל הגוף יתאזן, וכמה זמן זה יקח לו... יכול להיות שהרסתי עד כדי כך שהוא לא יתאזן בחיים??? אני מפחדת לחזור לטיפול.... יש לי איזו שהיא פוביה מפסיכולוגים... אין לי בעיה לבכות עם עצמי עם חברות עם אימא וכדומה אבל כשזה נוגע לפסיכולוגים, אני פשוט לא יכולה לשבור את המחסום הרגשי הזה, ולכן אני מאמינה שכל הטיפולים הקודמים פשוט לא הצליחו... האם את מרגישה טוב? ציינת שגם את עוברת טיפולים- האם ישנה התקדמות לטובה? מקווה שתרגישי טוב שירה

קראתי עכשיו את הודעתך והזדהיתי איתך כל כך את לא יכולה לתאר עד כמה! נצבט לי הלב מלקרוא את מילותייך ולדעת בתוכי שאני עוברת בדיוק את אותו הדבר כמוך! אני יותר ממבינה אותך.. את צודקת שזה נורא כל שבוע ללכת לדיאטנית ולגלות שלמרות שאפילו הפחתתם פה ושם בתפריט עדיין יש עלייה.. זה מתסכל וזה שובר..והייאוש חונק ומציף... גם אני השבוע עליתי במשקל למרות שהפחתנו בכמה דברים ושוב הייתה עלייה.. ובכיתי כמו ילדה קטנה ומבוהלת ולא יכולתי להפסיק.. אך אומרים לי שזה יסתדר בסוף והלוואי והיו יכולים לומר לי ולך מתי ובאיזה תאריך.. אבל נגזר עלינו לחכות בסבלנות והאמיני לי אני בטוחה שזה שווה את זה.. שווה לנו להיות בריאות ולאכול ולהרגיש חזקות פיזית! מאשר חלשות ובקושי מסוגלות לעמוד על הרגלים.. אני בטוחה שאת כמוני לא היית רוצה לחזור לאותם ימים בהם היית כמו סמרטוט.. כמו שלד מהלך שבקושי יכל לזוז .. אני מאמינה שאם את פועלת לפי התפריט שלה אין סיבה שלא תרדי בסוף במשקל כי זה לא קשור בתפריט.. את לא אוכלת הרבה כפי שאמרת.. זה קשור בזה שהגוף שלנו קיבל טראומה ולפי דברי הדיאטנית שלי זה קורה להרבה מהמטופלות.. אנחנו לא היחידות.. ואני ממליצה לך שתפני לטיפול כי זה באמת חשוב..אי אפשר להתגבר על ה"א בלי טיפול נפשי..את חייבת לפתור את התסביכים הנפשיים האלה מהשורש אחרת זה לא ייעלם.. למה שלא תפני למרכז לבריאות הנפש? זה בחינם... אימרי לי מה דעתך.. שלך, שירן

פעם מישהי מדהימה אמרה לי משפט שאני לוקחת איתי עד היום ואני רוצה להעביר אותו אלייך:חוקי הפיזיקה הבסיסיים אומרים שהיכן שמושקעת אנרגיה תהיה תוצאה.אל תשכחי שאת לא מעט זמן חולה,והאיזון לוקח זמן.ומהצד השני,אם תוותרי עכשיו את תוותרי על אופציה אפשרית של החלמה.ויתור ו\או הימנעות זה ההפסד.להשלים עם מציאות שלא טוב לנו בה זה החוסר שליטה האמיתי,ולא המלחמה למען עתיד טוב יותר.את יודעת,האור תמיד נמצא שם בדרך,זה רק הסיבוב שמסתיר אותו..תהיי סבלנית,את תגלי את האור,כי הוא מגיע לך והוא שלך.
ועוד משהו,אין לך פוביה מפסיכולוגים,הפוביה האמיתית היא מפני עצמך.לתת לעצמך באמת להיות בתהליך הטיפולי עם כל הכרוך בכך זאת הפוביה האמיתית שלך,כי זה אומר להתמודד עם רגשות שאת מעדיפה כרגע להרעיב אותם.
אם את רוצה משהו אחר בשביל עצמך-זה הזמן.לא מחר,לא בעוד כמה ימים,עכשיו.תילחמי למענך.

ואני-אני גם נלחמת.ואגלה לך משהו??לא מעט אני גם נשברת ומוותרת לעצמי.אבל יודעת לקום למחרת מהמקום הזה,ולהילחם.כי זה הניצחון האמיתי,זה הכוח האמיתי.אני מעדיפה לקחת את התהליך הזה כניצחון מחודש בכל יום.ולא לראות את כל הדרך שמצפה לי,כי אז יש סיכויי שאוותר.אני חושבת שזה מה שגם את צריכה לעשות.

מקווה ששעות החשיכה שליוו אותך אתמול יתפזרו יחד עם זריחת השמש היום,
ושמיום ליום תמצאי את הכוחות שאת צריכה כדי לקום,רק בשבילך.

שלך,
קרן אור.

קודם כל תודה רבה על התמיכה והעידוד... אני מרגישה שאני צריכה את זה... בראש שלי אני יודעת שכעת אני במצב יותר שפוי, ושלאכול זה טבעי וחשוב אבל זה פשוט כ"כ קשה... כבר לא אכפת לי מכלום בחיים האלה... אין לי ייותר סבלנות, אני כבר קרוב לארבעה חודשים מנסה לאזן את הגוף שלי... זה פשוט כ"כ עצוב לי לראות את ההרס שעשיתי לעצמי... פעם המניע שלי להחלמה היה כדי שיגייסו אותי לצה"ל, ועכשיו אפילו זה לא מניע אותי... יש פשוט כ"כ הרבה לחץ בחיים האלה.. מבחנים, בגרויות, אימא שהיא לא מרגישה טוב וכאילו אין מספיק יש גם את המחלה הארורה הזאת... אני מרגישה כ"כ לבד בכל זה.. אני חושבת שאני אחזור לפסיכולוג הקודם שלי, שעבד איתי חצי שנה... אני ממש מפחדת.. אני מקווה שכל הערפל הזה יתפוגג... נמאב כבר לחיות בחשכה... אוהבת אתכן ומודה על תמיכתכן יום נעים שירה

בבית הספר שלך יודעים על המחלה שלך? ניסית לדבר עם מישהו על זה? יועצת/מורה? אני בטוחה שאם תשתפי יתחשבו בך.. מגיע לך שיתחשבו בך! את במצב מאוד רגיש והם צריכים לקחת בחשבון את זה שאת נתונה בלחץ נפשי גדול מדי.. את בכיתה יא' עכשיו?

אני בכיתה יב עכשיו... המחנכת שלי יודעת כי המורה לספורט אמרה לה... שנה שעברה, אחרי השביתה של המורים כשחזרנו לביהס המורה לספורט ישר אמרה לי "שירה, אני לא אוהבת את הרזון הזה" ואני בטיפשותי הרבה אמרתי לה מה קורה... והיא סיפרה למחנכת שלי שאין לי ממש יחסים טובים איתה...אני ממש לא רוצה לערב עוד את ביהס... אני שונאת אותו! מה איתך? איך עובר היום?

את כותבת "אני כבר הפסדתי".ואני מסכימה איתך,אבל בעצם הוויתור את כאילו מסכימה לקבל על עצמך גם אפשרות להפסיד בהמשך.לוותר לעצמך זה הכי קל.ושתינו יודעות כמה את רוצה.כי את מסיימת דווקא במין אופטימיות,הרעיון לחזור לטיפול נפשי מחלחל אצלך,ואני חושבת שזה נהדר.אז מה בכ"ז עוצר אותך,יקרה??

שיהיה לנו המשך ערב נעים,אני כנראה אפרוש היום מוקדם,
היה לי יום ארוך של בדיקות ואני עייפה,
שלך,
קרן אור.

אני כ"כ מבינה את הסבל שלך!! אני יודעת מה זה להסתכל במקראה עם כמה קילוגרמים יותר ופתאום לראות "שומנים" שלא היו שם לפני באיזור האגן לדוגמא או בירכיים. לימודי הפסיכולוגיה לימדו אותי שהם היו שם גם לפני בצורה יותר מעודנת ופשוט לא "ראינו" אותם. אני שמחה שאת לוקחת את דברי בצורה חיובית ומאמצת אותם ואני תמיד שמחה להיות פה בשבילך, אפילו שאני די חדשה כאן בפורום המדהים הזה... אני גם זמחה שאת לא מנסה לרדת ושאת מתמידה ומרוצה מהדיאטה שלך. וזה טוב שאת מסרבת לירידה במשקל זה אפילו מעולה ובעיני גם מדהים! תדעי שאני מבינה את הכאב והתסכול הסובבים אותך ואשמח להמשיך ולתמוך בך מתי שתרצי.. שיהיה ערב נעים

זה ביטול על ההודעה הקודמת...

היי שירה, איך עבר עלייך היום? תראי, ללא ספק הגוף שלנו מתנקם בנו קצת לאחר שאנחנו רוצות להבריא..בכל זאת, אסור לנו לשכוח שהוא עבר טראומה לא פשוטה..הרעבנו אותו, מנענו ממנו את החיים שלו, המצברים שלו, הדלק שלו...וכעת הוא מפחד אפילו מעצמו, ושומר על כל טיפה שנכנסת.. קראתי גם על אימך , ואני יכולה להבין ולהזדהות עם המצב הקשה שאת נמצאת בו, כאשר את מפחדת שזה יעשה לה יותר רע. אבל זה לא משנה כרגע, כי מה שאת צריכה זה לדאוג לעצמך, ואז גם היא תהיה מאושרת...תתחילי ללכת ולצעוד לכיוון בריא יותר, ואת תראי שהדברים ישתנו למקום יותר טוב עינייך, ופחות מקום עם הרגשה של "מטרידה ומפריעה". אני לא זוכרת אם אמרת לגביי זה משהו, אבל את הולכת לטיפול? זה חשוב מאוד בתהליך ההחלמה..זה חלק מאוג גדול בתהליך, ויכול להוות עוד עזרה שתקל עלייך בתהליך ותאפשר לך להעזר.. לילה טוב, חלומות פז, תקווה לבנה.

כשהייתי ביב' סבלתי מחרדה מסוימת שלא איפשרה לי לתפקד.. זה מנע ממני להצטרף להרצאות בבית -הספר , לטיולים ספציפיים, ואפילו לשבת בכיתה עצמה.. לא הייתה לי ברירה אלא לערב את המורה, היועצת..וכו'.. ואני חושבת שעשיתי צעד מאוד נכון.. וגם את! אל תצטערי על זה! הפחד שלך מלערב אחרים לדעתי נובע אצלך שוב מהתחושה המעיקה של : "לא מגיע לי שיתחשבו בי כך.. לא מגיעה לי התייחסות"... תזכרי דבר מאוד חשוב- זה מגיע לך! זה מגיע לך ועוד איך.. את סובלת מדבר לא פשוט בכלל והמורות בבית ספר צריכות להתחשב בך ולאפשר לך את הקצב הראוי לך לנוכח המצב הרגיש שלך.. תדרשי את זה אם צריך כי את כן צריכה את זה! זה לא בושה לבקש עזרה ולומר שקשה וכואב.. אם תמשיכי לומר שהכל בסדר יהיה לך קשה יותר לדעתי..חשוב שתשתפי, שתחלקי עם אחרים מה עובר עליך.. אפילו עם אמא.. את יודעת , גם אמא שלי חולה.. ולפעמים אני פוחדת לספר לה מה עובר עלי מחשש להכביד עליה יותר מדי.. אבל אני מספרת בכל זאת כי אמא זה הדבר שהכי קרוב אלי ואת מי אני אשתף אם לא אותה? ואני מרגישה דווקא טוב שאני משתפת אותה..והיא אותי.. נוצר בינינו בהמשך קשר של הדדיות.. היא מספרת לי על הכאבים שלה ואני על שלי ואנחנו עוזרות אחת לשניה עד כמה שאפשר.. תנסי, זה יכול מאוד לקרב ביניכן ולעזור גם לך לעבור את התקופה הזאת יותר בשלום.. ותשקלי בחיוב לגשת שוב לטיפול.. זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבור עצמך! זה עוזר ומשפר את ההסתכלות על המחלה בצורה משמעותית.. מניסיון.. ולשאלתך, היום עבר עלי בסדר אפשר לומר.. אני קצת מתקשה לקבל את הגוף ה"החדש" הזה שנגזר עלי לקבל בגלל המחלה אבל ממשיכה בכל זאת.. עם התפריט וכל מה שמסביב..כי אני יודעת שקיזוזים והפחתה לא יקדמו אותי לעבר אופק ההחלמה שאליו אני כ"כ רוצה כבר להגיע!! ואני מקווה שגם את!

בוקר טוב! תודה על התמיכה והעידוד... אני כנראה חוזרת לפסיכולוג הקודם... אמא התקשרה אליו אתמול והוא מנסה למצוא לי מקום אצלו... אני מקווה שהפעם ייצא מזה משהו... שירן- אני מצטערת לשמוע שאימך לא מ רגישה טוב... אני מקווה שמצבה ישתפר.. ואת צודקת, לערב את אימא זה הכי עוזר... אימא יודעת הכי טוב... :) שיהיה לשתיכן יום נעים!

יקרה,איך עבר עלייך הלילה??? אני שמחה שהחלטת לשתף את אימך ולבקש ממנה תמיכה,והיני את רואה שהיא לא הופתעה אלא מיד הושיטה לך את היד שכ"כ חיכתה כבר שתבקשי ממנה...אני חושבת שזה מצוין לחזור לטיפול.ספרי לי מה אמר הפסיכולוג ולמתי תיאמתם?? אני שולחת לך כוחות וחיזוקים לעבור את התהליך הזה,תשני את הכיוון,את מסוגלת. איתך, קרן אור.

הפסיכולוג אמור לדבר איתי השבוע כדי לתאם סופית מתי נתחיל.. הדבר המצחיק הוא שסביר מאוד להניח שזה יהיה אותו יום ואותה שעה כמו שהיה כשנפגשנו לפני מספר חודשים... אני שמחה שהוא מצא לי מקום אצלו... תודה על התמיכה נ.ב סתם מתוך סקרנות...למה יש לך אהבה לשם שירה? שתיהיה לך שבת שלום!

שמחה לשמוע את העדכון שלך..
לגביי השם שירה-לבת שלי קוראים שירה וכן גם לחברה מדהימה שלי...
אגב,אם בסקרנות עסקנו האם זה שמך האמיתי??

ספרי לי איך עובר עלייך ערב שישי.
שלך,
קרן אור.

כן...שירה זה אכן שמי האמיתי (: ערב שישי עובר עלי עם הרבה שעורי בית בערבית ומבחן גדול בתנ"ך... לא הערב האידיאלי הייתי אומרת.. ארוחת השישי עברה בסדר... מרגישה קצת נפוחה למרות שאני לא אוכלת דבר שונה בימי שישי מבשאר ימות השבוע... השגרה היא העוגן שלי מסתבר... שבת שלום ולילה טוב (אני פורשת לישון אחרי יום ארוווךךךך)... שירה