שירן יקרה!

מה שלומך? איך עברו הבדיקות? אני מקווה שהתוצאות בסדר ושיש שיפור.. שתפי אותי.. הלוואי ואני אגיע בסופו של התהליך הזה לאיזון <שאני מגדירה אותו יותר כירידה במשקל >שאני כ"כ כמהה לו.. רציתי להבהיר שכדיברתי על הבגדים שכרגע לא עולים עלי, לא התייחסתי לאותם בגדים מתקופת המחלה.. אלא לבגדים שלבשתי עוד לפני האנורקסיה והיו עוד רחבים עלי! וכעת הם נורא צמודים וחלקם בקושי נסגרים עלי אפילו וזה אוכל אותי :( מבגדי המחלה כדאי באמת שאני אפטר ולא אחלום עליהם יותר כי זה לא הגיוני ללבוש בגד שקניתי כשעוד הייתי בת 14 בערך.. אימרי לי מה כוונתך כשציינת את רגע ההחלמה שלך מהמחלה? מתי הבנת בדיוק שהחלמת? ברגע שהגוף שלך ירד במשקל וחזר למשקל הקודם? קשה לי כ"כ עם הגוף הזה.. להסתכל עליו במראה..לקבל אותו.. אני רוצה בחזרה את מי שהייתי.. רוצה כבר לנסות מאכלים חדשים! "אסורים" מבלי להגביל כל דבר בכפייתיות אין קץ.. המסגרת המקבעת הזאת של ה"א הורסת אותי..אני רוצה לחיות אך חשה בכלוב.. ונראה שרק הזמן ישחרר אותי ממנו..=/ אם בכלל..

אתחיל מהסוף-אני חושבת שאחרי כ"כ הרבה שנים שדלת הכלוב שלך ננעלה ע"י "החברה" הכי טובה שלך,היא היום נפתחה ורק מחכה לאיזשהו איזון ותחושה ברורה מתי היא צריכה להיות פתוחה ומתי סגורה..אבל כאמור אחרי הרבה זמן,זה משהו שצריך ללמוד..שנשכח מאחור..כמו הרגל חדש שיש להנחיל עד שהוא הופך לשגרה.הרי גם שגרה התחילה בעבר ממעשה שחזר על עצמו שוב ושוב..
לגביי הבגדים-אל תייסרי את עצמך.אני תתעסקי בחישובים.תהליך ההחלמה שלי היה בעיצומו כשהבנתי שאין בי את הצורך הזה יותר למדוד את עצמי כל הזמן במראה,או להישקל לאחר כל ארוחה..כשהבנתי שאם אתיר לעצמי לאכול דברים שאני כמהה אליהם אז גם הצורך בהם באופן טבעי יפחת ומהצד השני,לא יקרה לי כלום.
אל תשכחי שלבשת את הבגדים של "לפני המחלה" לפני שנים רבות,עוד לפני שהתחלת את תהליך ההתבגרות,כך שגם מידותיהם לא הולמים גוף של אישה בגילך...
יקרה,רק נכנסתי כדי לראות מה שלומך.הבדיקות עברו בסדר,ואין עדיין תוצאות...נקווה לטוב.

אני אהיה כאן מחר שוב,
מקווה שאת בטוב הערב,
קרן אור.

הבגדים שאת מזכירה, הם לא מלפני שנים רבות..אפשר לומר שמלפני שנה <לפני המחלה> הם ישבו עלי אפילו די רחב על הגוף וכעת הם נורא צמודים וקשה לי להביט בעצמי מנסה להיכנס לתוכם ונתקפת בהלה! זאת תחושה נוראית.. זה כבר הגיע למצב שאני חוששת ואפילו מבועעת מעצם המחשבה של לנסות להיכנס למכנסיים שלפני חודשיים שלושה כן עלו עלי..גם לנסות אני כבר חוששת.. אבל את צודקת.. כנראה שהגוף שלי צריך להתרגל למצב החדש הזה של אכילה עד שהוא "ירגיש" שהוא יכול סוף סוף להתאזן.. האם כשאת אומרת שהתאזנת את מתכוונת שירדת במשקל? <אני מבולבלת מההגדרה הזו הרבה פעמים> אני באמת מרגישה שרק אחרי שהוא יפסיק לתעתע בי כ"כ הרבה ושארד קצת במשקל <כי כיום אני במשקל שלא הייתי בו מעולם גם לא לפני המחלה> רק אז אוכל לשים בו את כל מבטחיי.. אני יודעת שהמילים שלי נשמעות כמו מילים שנשלטות בידי הקול החולה שמבקש רק לרדת.. אבל אני לא רוצה חס וחלילה לחזור לתת משקל או לרזון החולני שהייתי בו.. אלא לחזור למשקל שהייתי בו לפני כן..לא לזה שכרגע.. <למרות שהוא תקין..> אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון .. האם זאת בקשה לא הגיונית/ "מופרעת" ? =/

שירן, אני מצטערת שככה אני מתערבת בשרשור לא שלי.. מקווה לא לקבל תגובות כועסות לאחר שתקראו את דבריי.. אבל אני אכן חושבת שאני צריכה להגיב על זה....כזאתי אני כנראה-שאני חייבת לומר משהו, אני באמת חייבת....וקשה לי לעצור את עצמי! אני שמה לב בהודעות שלך, אם זה בשאלות שלך אלי, או בשאלות שלך אל קרן אור..שאת מתעסקת המון המון בירידה...צאי מהירידה הזאתי כבר, תתעסקי בהחלמה....הגוף שלך יחליט בהמשך אם הוא צריך לרדת או לא...למילה "איזון" יש המון פרושים...איזון זה לאו דווקא לרדת, איזון זה להיות מצב טוב לגוף שלך..אין לי מושג כמה את שוקלת היום אז גם אין לי שום אינדקציה להגיד לך אם זה בריא או לא בריא. אבל בכל אופן, אף אחד לא יכול להבטיח לך שתרדי, את פשוט צריכה להתחיל להתעסק בהחלמה שלך שזה הדבר החשוב ביותר..בין אם תרדי אחה"כ לא, זאת לא התעסקות שצריכה להיות כרגע! את צריכה כרגע רק ללכת עם הראש וכל כולך לעבר ההבראה שלך..בהמשך, ואין לי מושג כמה זמן זה אמור לקחת, אצל כל אחת זה שונה בהתאם לגוף שלה ולמידת הטראומה שהוא עבר..את תתאזני, וכשאני אומרת "תתאזני", אני לא מתכוונת שתרדי במשקל, כי כרגע זה ממש לא מעניין אם תרדי או לא..אני מתכוונת שכבר לא יכאב לך כאשר תאכלי דברים נורמליים שכולם אוכלים ולא מתלוננים על כאביים וחוסר נוחות פנימית, על כך שהגוף שלך ירגיש תחושת שובע ותחושת רעב בזמן הנכון, בתיאום של היום שלך..הם התרגלות אמיתית שלו לאכול-הדלק שלו...שהוא יפסיק לפחד ממך שתמנעי ממנו את זה. אני גיליתי שהגוף שלנו הרבה הרבה יותר חכם מאיתנו..מהמוח שלנו...אנחנו יכולים ללמוד ממנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו, אנחנו לא יכולים לעבור עליו, כיעם הזמן במוקדם או במאוחר הוא קולט את הכל ומתרגל את כל ה"טריקים" שלנו, ולבסוף עוד "עובד" עלינו בחזרה. העיקר של מה שרציתי לומר לך..זה שאולי טעיתי שאמרתי לך שהגוף שלך יתאזן...לא זאת לא הייתה המילה הנכונה..כנראה שהכנתי בפנים יותר מדי את העיניין הזה שתרזי עם הזמן...שכחתי שזה בעצם בכלל לא חשוב...זה חשוב שהגוף שלך יחייה בתנאים הולמים את צרכיו ושיקבל את כל מה שהוא צריך מבלי להחסיר ממנו ולהרוס אותו. אני מקווה שלא הגעת עד לפה בפנים זועפות..זאת לא הייתה הכוונה שלי זאת הייתה אולי איזו תיקון טעות שלי... מאחלת לך באמת לילה טוב, וסופ"ש טוב, עם החלמה...הרגשה פנימית טובה.. ועוד יום של החלמה. שלך, תקווה לבנה (פשוט אני).

ערב טוב שירן, אני קוראת את הדברים שלך ואני מזדהה.. היו לי תקופות בטיפול שהצלחתי קצת להעלות במשקל ובאת מהן פתאום הכל נהיה צמוד ואף גינס שפעם הייתי שמה עלי מבלי לפתוח את הכפתורים לא נסגר עלי בכלל.. אני מבינה את כאב הלב שלך, אני חווה אותו בעצמי מידי יום, אך אל תתיאשי, כולנו איתך ואם לא אני אז לפחות אני מחזיקה לך אצבעות שתצליחי לצאת מזה (אפילו שאני לא ממש מכירה את הסיפור).. אני שולחת לך חיבוק כי אני יודעת כמה שזה מחזק.. מקווה שלא נדחפתי לך לאשכול.. שיהיה לך לילה טוב

עצה שלי- תיפטרי מכל הבגדים האלה..ככה אני עשיתי... וטוב שכך זה סתם מכניס לדיכאון למדוד בגדים כאלו... וחוצמזה, זו סיבה מצויינת ללכת לקניות =] יום נעים שירה

אני חושבת שהבנות כאן כולן מביאות איזשהי חוויה או דיעה שבסופו של דבר מתקבצת למטרה אחת-תהליך ההבראה.
תקווה לבנה,אני חושבת שאין משהו פגום במילה איזון,וכשאני מדברת על איזון דיברתי עליו מההיבט של עצירה בעלייה במשקל(ולאו דווקא לירידה) מעבר למשקל התקין,הנכון עבור כל אחת בנפרד ובהתאם למבנה ,לנטייה הגנטית ולאורח החיים.
אני לא חושבת שיש בזה משום פיספוס המהות העיקרית והיא שקודם כל צריך להבריא בשביל החיים,בשביל הגוף.ולכן רוב העבודה מתבצעת במישור הנפשי.המענה לגביי השקילות-עלייה\ירידה הוא צורך כואב שאי אפשר לנתק את עצמנו ממנו כיוון שברור שהוא זה שיעכב\יעצור את כל המהלך הנפשי.לכן כן יש משמעות בהבנה שהגוף מגיע לאיזון,בקצב שלו ובהתאם למשך המחלה.כאשר ברוב המקרים,בייחוד כאשר נצמדים לתפריט בריא ומאוזן (ומאוזן זה גם לאפשר לעצמך לאכול דברים "אסורים" מידי פעם) אחרי העלייה מתרחשת ירידה של איזון,לאו דווקא מכוונת.אבל זה כאמור התוצאה המישנית ולא הסיבה לכל התהליך הזה.אני חושבת שצריך לדבר על זה כי זה מכניס כן לפרופורציות ונותן תקווה בתחילת התהליך.והרי למה לא,הרי רבים המקרים שזה כן קורה.

אני חושבת שכולנו מתכוונות כאן לאותו הדבר,וזה מה שחשוב,גם אם לא משתמשים באותם המילים...
מאחלת לכולנו סופשבוע נעים וחמים,
קרן אור.